קריאת תיגר מרעננת
סער הוא דוגמא ראשונה למוקד כוח פוליטי שמשתמש בכוחו כדי לייצר איזון לסופה המשתוללת בחוץ
והנה, גדעון סער, ממפלגתו של נתניהו, התייצב אתמול על רגליו האחוריות וקרא תיגר אמיץ על הקולות שעולים מלשכת ראש הממשלה לצרף את הטלוויזיה החינוכית לרשות השידור, או לחלופין - לסגור אותה. אז קודם כל: כל הכבוד לשר. ובאמת, עולה השאלה: מדוע לוטשת כעת לשכת ראש הממשלה עיניה אל ערוגת הפרחים הצנועה המכונה "הטלוויזיה החינוכית" ? אחרי הכל, בנוף הטלוויזיוני הצחיח למדי בישראל, הצליחה הטלוויזיה הזאת לייצר אלטרנטיבה אינטליגנטית, שפויה ונעימת סבר מאוד על המסך הישראלי.
הטענה כי הטלוויזיה החינוכית התרחקה מיעדיה המקוריים אינה יכולה להיות רחוקה יותר מהאמת. הצצה בלוח המשדרים של הערוץ מגלה איזון מצוין בין תוכניות שיח, עיון והרחבת דעת, לצד תכנים דוקומנטריים - מקום נרחב ליצירה הישראלית, כבוד רב לקולות ולגוונים שמקומם נפקד מהמסך בישראל ורשימת מגישים ויוצרים מהחזית של הטלוויזיה בישראל. תרצו אם לאו: העניין המכונה "הטלוויזיה החינוכית" עובד. ועובד טוב.
והנה, מחליטה הלשכה שמשהו רקוב בממלכת דנמרק זו. רקוב כל כך עד שעולה רעיון העוועים להכפיף את הטלוויזיה חינוכית לרשות השידור, אפשר הגוף המסואב, הלא מתפקד והנגוע ביותר בשיקולים זרים בתקשורת בישראל. עיניכם הרואות: או שאנשי לשכת ראש הממשלה לא מבינים דבר וחצי דבר בנעשה תחת אפם, או שהם מבינים גם מבינים ועדיין מצפצפים. אחרי הכל, יש להם איזה מניע. והמניע, הבה לא ניתמם, פשוט: לסתום כל פה מדבר, אפילו בזירה הצנועה והזניחה הזאת.
נתניהו צריך להתרחק מהפיות הלוחשים על אוזנו
לאחרונה בחרה ועדת איתור את אלדד קובלנץ, איש רדיו וטלוויזיה מהטובים בישראל, לתפקיד מנכ"ל החינוכית. מינוי ענייני וראוי לכל דעת. אולם דעתו של מישהו אינה נוחה מהמינוי הזה והוא עוכב. העובדה שהשר סער מתעקש להמשיך בתוכנית כמקודם, להעביר את מינוי קובלנץ ולשמור על הטלוויזיה החינוכית פעילה, תחת משרדו, מעודדת, שכן היא מקרה ראשון מהתקופה האחרונה שבו מוקד כוח פוליטי משמעותי משתמש בכוחו כדי לייצר איזון לסופה המשתוללת בחוץ.
יהיו מניעיו של השר אשר יהיו, צריכים פוליטיקאים אחרים ללמוד ממנו דוגמה ולראות כי כאשר אתה מגן על עקרונותיך ונכסיך, גם כוחות גדולים, כמו לשכת ראש הממשלה, נתקפים במבוכה. צריך ראש הממשלה לשאול את עצמו אם יועצי האחיתופל הלוחשים על אוזנו לדכא עוד "מוקד התנגדות" ולנסות להביא לפיטוריו של עוד עיתונאי ולהזזתו של
עיתונאי מצוין אחר מכיסאו, אינם מזיקים לו ולתדמיתו.
אחרי הכל, הקדנציה השנייה שלו מתקרבת לקצה ומה יוותר ממנה, לכשתיכתב ההיסטוריה? נתינת רוח גבית לדיכוי התקשורת, החלשת בית המשפט וכרסום בדמוקרטיה? יכול להיות שראש הממשלה אינו רואה כך את הדברים, אולם אם יתכנס עם עצמו, הרחק מהפיות הלוחשים על אוזנו, יבין כי הגיעה שעתו לצאת כנגד המשתולל סביבו. אחרת, גם אם ידו לא הייתה במעל, יהיה מזוהה עם כל החוקים הדרקוניים שעוברים כאן ועם כל החלטות האיוולת שבעניינן לא התבטא מעולם, משמע - הסכים איתן לחלוטין.
המשחק עכשיו אינו עוד על אחיזה בעוד מוקד כוח פוליטי כי אם גדול בהרבה: כיצד ייזכר ראש הממשלה בהיסטוריה. הפעולה הראשונה למהלך דיכוי הרוח הרעה שנושבת מלשכתו ומשורות מפלגתו צריכה להיות בהשבת הדברים על כנם בטלוויזיה החינוכית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם