נתניהו הצליח

ראש הממשלה הבטיח שתי מדינות לשני עמים. הוא קיים: מדינת תל אביב ומדינת ירושלים

יעל פז-מלמד | 24/11/2011 6:00

תגיות: חוק ההשתקה

כישרון אחד מוכח יש לבנימין נתניהו - לפלג באופן קיצוני את שני חלקי העם, שיחסי הכוחות ביניהם שווים פחות או יותר באופן שיטתי, כאילו לפי תוכנית כתובה וידועה מראש, פועל נתניהו ללא לאות לקיים את מה שהבטיח בשפה רפה בנאום בר אילן: שתי מדינות לשני עמים. מובן שלא העם הפלסטיני והעם הישראלי, אלא העם היושב בתל אביב מול זה הירושלמי. אין מדובר על גבולות גיאוגרפיים, שכן מדינת תל אביב כוללת גם את חיפה, רעננה, כפר סבא וגבעתיים, ולזו הירושלמית שייכות גם הערים צפת, בית שמש, אריאל ועפרה.

שני עמים, שגם קודם לכהונתו השנייה של נתניהו כראש ממשלה לא היה ביניהם קשר חזק במיוחד. אבל מרגע שנבחר הולך הקרע ומעמיק, עד שדומה שלא ניתן יהיה לגשר עליו אי פעם. ותסמכו על נתניהו שבמהלך השנתיים שעוד נותרו לו יצליח לחרב אפילו את מעט הסולידריות שנשארה בין שני העמים. הנחישות שלו להתעלם לחלוטין ממחצית העם, שבמידה רבה מחזיק על כתפיו הצרות את מחצית העם השני, מתפרשת אצל רבים כאסטרטגיה שלטונית. נתניהו הרי שייך במידה רבה לתל אביב. הוא אינו דתי, אינו מתנחל, איש רחב אופקים שקנה את השכלתו הפוליטית בארה"ב, וככל הנראה כן מאמין בערכים של דמוקרטיה וליברליזם.

אלא אם כן הם מתנגשים בניתוחים ובשיקולים האלקטורליים שלו ושל צוות יועציו. כאשר זה קורה, הוא לא רואה ולא שומע אף אחד ממטר. תאוות השלטון שלו כה גדולה, שהוא מוכן לדרוך עם מגפיים ממוסמרים על כל מה שמריח מתרבות וערכים חילוניים, חופשיים, דמוקרטיים, מערביים. הוא מוכן לייצר נזקים לאומיים שכמעט ולא ניתן יהיה לתקן, להעמיק את הקרע בין שני העמים עד לתחתית שממנה אין יותר לאן לטפס. בקדנציה הראשונה שלו הוא לא בחל בלחישה על אוזנו של הרב כדורי נגד "השמאלנים", צעק כשכולו מזיע את ה"הם מפחדים" שלו, עשה כל מאמץ כדי ללכד את העם הירושלמי בעדו, אולי בכל זאת עוד יהיה לו סיכוי להיבחר שנית.

החלק השני אולי יגיע בקיץ הקרוב

בבחירות של 1999 הוא הוריד את הליכוד ל-12 מנדטים , ברח מהמערכה כשזנבו בין רגליו, ומאז הוא בפוסט-טראומה. רועד מפחד מהימין, ובעיקר מהימין הקיצוני. ובפוסט-טראומה כמו בפוסט-טראומה, לא ההיגיון שולט אלא הרגש. הפחד המצמית.

אולם כמאמר הקלישאה, אין רע בלי טוב. ומאחר שהרע כאן הוא רע מאוד, יכול להיות שגם הטוב יהיה טוב במיוחד. הייאוש הגדול של העם התל-אביבי, הדכדוך ותחושת חוסר האונים, מתחילים לאטלאט להפוך לזעם. אילו היה ראש הממשלה של כולם מתהלך בשבועות האחרונים בשבילי הארץ ההיא, זו שהוא לא סופר, היה מגלה עד כמה עמוק הייאוש של אזרחים רבים, פטריוטים מבוהלים, שמרגישים שגונבים להם את המדינה, בעוד הם ממשיכים להחזיק אותה הן כלכלית והן ביטחונית. אבל

עד שהוא יגיע לביקור, יכול להיות שהייאוש כבר יהפוך לכעס גדול, שאחריו אולי יגיעו המעשים.

לא מעשי ייאוש. מעשים מתוך זעם. מהחלטה נחושה לא פחות משלו שלא לאפשר לאיש הזה ולממשלתו להרוס כאן כל חלקה טובה. חלק מזה ראינו בקיץ האחרון. החלק השני אולי יגיע בקיץ הקרוב. אולי עוד קודם. הפייסבוק והאאוטלוק מפוצצים מיוזמות אזרחיות להגנה על הארץ הזו. כולן באות מהעם התל-אביבי, רובן מונהגות על ידי אנשים צעירים, אוהבי מדינת ישראל, חדורי אמונה שניתן לעצור את האיש ואת דרכו. סנונית ראשונה ראינו שלשום, בהפגנה מעוטת משתתפים בתל אביב נגד "מכירת המדינה" כהגדרתם, שהתארגנה מהיום להיום.

ההפגנות הבאות, כך הם מבטיחים, יאורגנו טוב יותר ויהיו גדולות הרבה יותר.