איגרת למתגייס

כמה דברים שכל אם עברייה ובנה צריכים לדעת. וגם: ידידות מופלאה עם גדר

יהונתן גפן | 14/1/2012 5:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
חייל יקר,
אני מאוד מקווה שלא קראת את מסקנות ועדת שמגר.

מסמך די מזעזע, אחי הקרבי הכי, וגם במקרה הזה נראה שתהיה האחרון שיודיעו לו ולשאר המתגייסים הצעירים, שהמנהיגים הדגולים שינו את הכללים לגבי הטיפול בחיילים שנופלים בשבי.

ראש הוועדה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, המליץ להעביר את הטיפול למגדלי אקירוב שמ-גר שר הביטחון, שאמר ש"יש לעצור את המדרון החלקלק שבו אנחנו מוצאים את עצמנו מאז עסקת ג'יבריל, כמו בעסקת טננבאום וגם בהחלפה של גלעד שליט לאחרונה".

בשנה שמסתמנת כשנת בחירות, נראה עוד הרבה אמירות פופוליסטיות וציניות של נבחרי העם, אבל כדאי כבר להגיד למתגייס הצעיר - שאולי התחנך על המורשת האנושית של צבא העם שחרת על דגלו לא לעזוב פצועים בשטח ושתדע כל אם עברייה שאם בנה ייפול חס וחלילה בשבי, ייעשה הכל כדי להחזיר אותו - בתקווה מעורפלת שאכן מישהו בצמרת הצבאית עדיין חושב על חיי האדם ולא על הבחירות הבאות כעל ערך עליון.

ותדע כל אם עברייה גם את זה: שוב חוזר הניגון ש"לא נדבר עם ארגוני טרור", וזה אומר שמאוד כדאי שהילד שלך ייחטף על ידי אויב נאור. כמו כן, אם תקראו את האותיות הקטנות של דוח הוועדה, "אם יתקיים בעתיד משא ומתן על השבת חייל בודד, נסכים לשחרר אותו תמורת מספר מצומצם של אסירים".

מלבד העובדה שמדובר בדברי רהב שלא יעמדו במבחן המציאות אבל יחזקו את התדמית הקרבית שלנו, עצם פרסום הכללים האלה משרת את כוונות האויב יותר מכל מספר שבויים שנחזיר או לא נחזיר להם. והנה לכם, בעוד השמאל נחקר, הפה הגדול של ממשלת הימין נפער.
החדשות הטובות למתגייס הצעיר הן שלמרות השחצנות של סוחרי האדם ואדוני המלחמה, יש לנו עם, שלמרות חסרונותיו תמיד יהיה שפוי ומלוכד יותר מההנהגה שבחר והתחרט כבר בדרך חזרה מהקלפי.

כמו במהפכה החברתית של הקיץ שאין לי ספק שתימשך ותמשוך המונים לכיכרות גם בקיץ הבא, כך יקרה גם במקרה הנורא הבא של חטיפת חייל, שכמו במקרה של גלעד ששוחרר לא על ידי חוקים פטריוטיים נבובים אלא על ידי לחץ עממי וסרטים צהובים.
איור: דקל חברוני
איגרת למתגייס איור: דקל חברוני
כתבת שער

"לפני שאבנה גדר, אני רוצה לדעת/ את מי היא מכתרת/ ובפני מי היא סגורה ולמי היא מכאיבה/ יש בי משהו שאינו אוהב חומות/ שרוצה להחריב אותן. . ./ אבל הוא שוב יצטט לי את אביו שהוא מוקיר ושכבר אמר לו פעמים רבות: "גדרות טובות עושות שכנים טובים" (קטע מ"MENDING WALL" מאת רוברט פרוסט. תרגום חופשי).

במדינה שאין לה גבול, עד כה התמחינו בעיקר בבניית חומות וגדרות. החל מ"הגדר הטובה" עם לבנון שלא עצרה שתי מלחמות עקובות מדם, דרך גדר ההפרדה החכמה והחיישנית ביהודה ושומרון, שמנציחה כיבוש או לפחות מסתירה את הבושה, ועד הגדר עם מצרים שמתוכננת כעת, כדי לעצור מסתננים מסיני.

כמי שלא מאמין בגדרות ובמחסומים אלא בשערים פתוחים ובפתרון מדיני, חשתי לפני שבועיים את מצוקת האדם המגודר כאשר מול ביתי במושב הפתוח נסגר עלי

שער ברזל מאסיבי, שאמור להגן על ביתי ועל בתי שכני הטובים, כולנו ידועי פריצות וגניבות.
גודרתי.

וההרגשה העיקרית שלי כמגודר היא קלסטרופוביה ולא ביטחון. קודם כל, זאת הייתה הרגשה מאוד חדשה למי שכבר חווה כל כך הרבה דברים, אבל מעולם לא חווה שער משוכלל שחוסם את ביתו. רק רגע. . . אם זיכרוני אינו מטעה אותי, במהלך השנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, כשגרתי בביתו של דוד משה דיין, כשהוא היה שר הביטחון שלנו. . .לא, רק רגע. . . גם בפתח הבית ברחוב יואב בצהלה, לא הייתה שום גדר ולא שער מתוחכם, רק בוטקה עם שומר חביב שנתן להיכנס לכולם בלי לעשות יותר מדי בעיות. ואם אני זוכר נכון, אז גם לא היו לשר הביטחון עשרות מאבטחים ושומרי ראש, ואתה לא צריך להיות גאון במתמטיקה כדי להסיק שפעם שרי הביטחון שלנו היו זולים יותר.

הגדר לעולם לא תסנן אותי

בימים הראשונים, כשרק קיבלתי את השלט לפס המתכת המפחיד הסוגר עליי, הייתי צריך לנסות את כל התנוחות עד שהוא יתרצה וייפתח. קל יותר היה לפתוח אותו בעזרת האופציה השנייה: חיוג המספר הסודי מהנייד שלי. שער, ויהיה מתוחכם ככל שיהיה, לעולם לא יהיה ידידותי.

נכון, הוא שומר עליך מפני זרים עוינים בעמק חפר, אבל גם משפיל קצת חברים קרובים שמגיעים מסדום ואין להם את הקוד והם מחכים בכביש ממול ובאותה הזדמנות גם חוסמים את התנועה לנהגים ידידותיים שמתעקשים להגיע לכפר ידידיה.

אף שאני מתחזק רק במכון הכושר הכפרי שלנו, אני גם קורא את התהילים שלי בכל הזדמנות, בעיקר בגלל כוכב העבר דוד המלך שכתב אותו, ושרבט בין השאר "בפרק קי"ח המגניב): "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם. . . זה השער לאדוני צדיקים יבואו בו".

בגלל המחסור הגדול של צדיקים בזמננו, גם השער הזה רוב הזמן סגור, ואחד השכנים אמר לי: "הכי טוב שתקנה איזה כלב גזעי ורצחני".

כן. ממש. ואז יהיו לי שני דברים לפחד מהם, גדר וכלב.

והדבר היחידי החיובי עד כה בקשר למצור שנגזר עלי הוא שבכל פעם שאני מרגיש בודד בשעות החשיכה, אני יכול לטלפון לגדר שלי שתמיד תיפתח ולעולם לא תסנן אותי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהונתן גפן

צילום: .

משורר, סופר, מופיע עם החומר שלו, בעל טור. פרסם למעלה מ-30 ספרי פרוזה ושירה ושירים למבוגרים וילדים: "שיני חלב", "אישה יקרה" "חומר טוב", "רומן אמריקאי, "הכבש השישה עשר", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו "נומה עמק", "קפריסין", "ג'וני הלך". תקליטורים: "הכבש השישה עשר", "שירה בלי ציבור" "יהונתן גפן אומר שירי אהבה", ועוד. שימש כשנתיים כתב מעריב בלונדון וכארבע שנים כתב העיתון בניו יורק ובוסטון

לכל הטורים של יהונתן גפן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים