מי ישמור על הילדים
ארגוני הגברים שעומדים ברחובות עם שלטים ודמעות בעיניהם מתעקשים לצאת לאחד הקרבות האכזריים ביותר על גבם של הילדים
"בלי מגאפון ורעש זה לא יעבוד, הפגנות שקטות מיצו את עצמן, הגיע זמן לפשוט שרוולים ולהיכנס בהן בכל הכוח, להפסיק לפחד מהן, טיפול בכפפות משי לא מביא תוצאות", כתב אחד מהגברים הגרושים בעמוד הפייסבוק שלו. "לשבור להן את הידיים ואת הרגליים".
על מה כל המהומה? כיום נהוגה בישראל "חזקת הגיל הרך" הקובעת כי במקרה של בני זוג גרושים שיש בהם "העדר הסכמה" לגבי משמורת עד גיל שש - יישארו הילדים בחזקת האם. ועדת שניט, בראשותו של פרופ' דן שניט, שהקימה ציפי לבני כשהייתה שרת משפטים ב-2008, המליצה לבטל את "חזקת הגיל הרך", כלומר קבעה שבמקום שבו אין הסכמה בין בני הזוג, תועבר סמכות ההכרעה לבתי המשפט, שיכול לכפות עליהם משמורת משותפת ואיתה סכנת ביטול או הפחתת המזונות.
למעשה, כיום מונחות על שולחנו של שר המשפטים שתי הצעות חוק של יוליה שמאלוב-ברקוביץ ומאיר שטרית מקדימה, שעניינן ביטול "חזקת הגיל הרך". הסערה שמתרחשת עכשיו סביב הסוגיה המגדרית הזאת עומדת לפתחו של יעקב נאמן, שר המשפטים.
הדיון בסוגיה הזאת, אגב, מזכיר את הדיון על הזכות לפרישה מוקדמת של נשים לפנסיה וההתנגדות הגברית, הכביכול שוויונית, שבאה ואומרת במתק שפתיים מיתמם, אם שוויון, אז עד הסוף. מרגע הפרידה נגדל שווה בשווה את הילדים ונבטל את תשלום המזונות. מה רע בזה? תשאלו. הרי יש היגיון בטענה שאם מדובר בשוויון הוא צריך להימשך כל הדרך עד לבנק. אבל כל זה נכון בתנאי אחד, שהשוויון הוא גם הבסיס שעליו מושתתים יחסי נשים-גברים לאורך כל הדרך ולא מתחיל מסוף הדרך, אחרי שנשים היו מופלות בה לכל אורכה.
אם תקודם הצעת החוק, היא תגרום נזק
כלומר שאם הוא, הגבר, פיתח עד עכשיו קריירה מפוארת והיא, האישה, נשארה בבית לגדל את הילדים, מרגע שהחליטו להתגרש, היא זאת שתישאר עם משכורת של 6,000 שקל והוא יחיה על משכורת של 13 אלף. כי היא נשארה עשר שנים בבית, כדי שהוא יוכל ללכת לעבודה ולפתח את הקריירה.
סטטיסטיקות מראות שלידת ילדים משפיעה על נשים הרבה יותר מאשר על גברים מבחינת התעסוקה: כ-25 אחוז מהנשים מפסיקות לעבוד עם הולדת הילדים לעומת פחות מאחוז אחד מהגברים. תוסיפו לזה את העובדה שאחוז ניכר מהנשים יורדות לחצי משרה ורבע משרה, את העובדה שממילא נשים משתכרות 30 אחוז פחות מגברים, ואת זה שממצאים מראים שגברים מבלים עם הילדים שעה ביום לעומת חמש שעות ביום שנמצאות איתם הנשים.
כל זה, אגב, במציאות ישראלית שבה בתי הדין הרבניים מאפשרים גט רק בהסכמה של הגברים, דבר שמאפשר לגברים לנקוט אמצעי סחיטה חדשים: למשל, אם לא תוותרי על הדירה או על חשבון הבנק או על שניהם, אקח ממך את הילדים. וזאת סיטואציה שהייתה בלתי אפשרית עד עכשיו, שהרי נשים ידעו שגם אם הן מתגרשות הילדים נשארים איתן. ועם החוק החדש נשים תצטרכנה להוכיח שהן מסוגלות לטפל בילדים. מכיוון ש"בדיקות המסוגלות" נעשות דרך חוות דעת של מקצוענים ועולות כסף רב, ומאחר שלרוב הגברים יש הרבה יותר כסף מאשר לרוב הנשים, רובן תפסדנה במאבק על החזקה. גם תפסדנה וגם תמשכנה לטפל בילדים.
את הצעת החוק הגישה חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. הפרדוקס הגדול או צחוק הגורל הוא שהיא נכנסה לכנסת תחת שריון מקום לנשים. חברות הכנסת שכן מחויבות לאינטרסים של נשים ב"חזקת הגיל הרך" הן זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, שלי יחימוביץ' וארגוני הנשים: נעמ?ת, ויצו ו"איתך - משפטניות למען צדק חברתי".
עכשיו מסתבר שמאחורי שמאלוב-ברקוביץ? מתייצב לובי גברי חזק, שקורא לעצמו "הפמיליסטים" ו"התנועה לשוויון בהורות", שמצהיר על כך שמקומן של נשים במטבח ובחדר הילדים. שמאלוב-ברקוביץ' עצמה מצהירה בגלוי שהיא רוצה למנוע גירושים, גם בבתים שהמציאות הפכה בהם לבלתי אפשרית. הדעות האלה של שמאלובברקוביץ' הקפיצו את יושבת הראש ציפי לבני, ש-60 אחוז מהבוחרים שלה היו בוחרות שתלו בה תקוות לסדר יום מגדרי, ולבני אכן נזפה בחברת הכנסת הסוררת ומיהרה לשחרר הצהרה על כך שתמשיך לפעול למען זכויות נשים, אבל שמאלוב-ברקוביץ' המשיכה ודחפה את הצעת החוק ל"ביטול חזקת הגיל הרך".
נחזור לכנס באוניברסיטה, שם הרצתה גם חוקרת אוסטרלית מוערכת, ד"ר ג'ניפר מקינטוש, שהביאה מחקר חדש שנעשה עבור ממשלת אוסטרליה ובו הסבירה שהקשר בין הילד לבין הוריו הוא לא פונקציה של זמן אלא של איכות הטיפול.
מבחינת טובת הילד, אמרה, ההסדר הגרוע ביותר הוא משמורת משותפת שנכפית על ההורים במצב שבו הם בקונפליקט עז, כלומר ביחסים אלימים, כי הילדים חשים שהם נמצאים בשדה קרב ומגיבים בחרדה למצבם גם אחרי ארבע שנים. ועוד אמרה שילדים קטנים מתחת לגיל ארבע, שישנים כל לילה בבית אחר לוקים בחרדת נטישה שמקורה בעובדה שלילד אין ממד זמן.
הרבה מאוד נשים היו מאוד שמחות להורות פעילה של אבות, כל כך שמחות שאם ההורות הפעילה הייתה חלק מחיי הנישואים, אולי לא היו גירושים. הקריאה של נשים לגברים היא קחו אחריות על הילדים במהלך הזוגיות, ואל תיזכרו להתחיל לריב על ימים ושעות כשהאינטרס הנסתר הוא כלכלי.
מאז פרסום דוח הביניים של ועדת שניט, שהמליץ כאמור על ביטול ההסדרים של "חזקת הגיל הרך".
ישנה עלייה של מאה אחוז בהמלצות על משמורת משותפת בכפייה, וכל זה לפני הפיכת דוח הביניים לחוק. תארו לכם זוג הורים שנמצאים בקשר אלים פיזית ומנוכר נפשית ושצריכים להסכים ביניהם כל יום על כל פרט שקשור בילד, החל בפיג?מה דרך הסנדוויץ' וכלה במיטה שבה הוא ישכב לישון בלילה. ענן החרדות שיעלה לאוויר יוכל לפרנס פה שנים ארוכות קהיליות גדולות של פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
כמה אירוני שארגוני הגברים שעומדים ברחובות עם שלטים על טובת הילד ודמעות בעיניהם, ממש לא מרחמים על הילדים ומתעקשים לצאת לאחד הקרבות האכזריים ביותר, שיתחולל על גבם של הילדים היקרים להם ביותר. הילדים שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם