הישראלי הצבוע
לפיד השבע והעשיר מתקרנף ומתחסד בשם מי שמרוויחים פחות מעשירית ממנו. יאיר, אתה אליטה שמנה, מדושנת ונטולת דאגות כלכליות
כך או כך, הטור הזה, הטקסט הפוליטי המובהק, ההצהרתי, הראשון שכתב, היה יריית פתיחה רפה ומגוחכת לקמפיין הפוליטי של מי שבעיני רוחו רואה עצמו מתאים להנהיג את המדינה המתוסבכת הקרויה ישראל. הנה כי כן, אפילו בשדה הנוח לו ביותר - הכתיבה של טורו האישי - כשל האיש משהתבקש לייצר טקסט ראוי, רציני, לא פופוליסטי ולא טבול במנייריזם הילדותי הידוע שלו לאורך שנים.
הסתירות העצמיות, חצאי השקרים וגילויי הצביעות הם רבים מספור, אבל ננסה להתעכב על הבולטים שבהם לטובת אלה שאינם קוראים "ידיעות אחרונות" ולטובת אלה ששוקלים להעניק את קולם לאיש ולמפלגה שהסוקרים קוראים על שמו.
1. "אינני מתכוון לשעבד את המדור הזה (ובוודאי לא את יושרתו של העיתון המארח אותו) לדרכי הפוליטית החדשה", כותב לפיד ומבטיח לקוראים כי בשבוע הבא ישוב לעסוק בהלצות על חשבון "זוגתי שתחיה".
שלוש פסקאות לאחר מכן, מתוך עיוורון שנועד להוכיח למקטרגיו כי הוא איננו "בלון", הוא כותב משפט מוזר: "אני כותב את דעותיי מדי שבוע, לעתים אפילו מדי יום... למעשה , אתם עדיי: רק בשנה האחרונה כתבתי פה מה אני חושב על הדיור הציבורי, על המחאה החברתית, על תהליך השלום, על הכלכלה, על יחסי חילונים-חרדים..." ועוד ועוד, מכביר לפיד ומוסיף.
מוזר, האין זו הודאה - של פוליטיקאי לא מתוחכם מדי - כי לאורך כל השנה האחרונה שעבד-גם-שעבד את טורו לטובת הפצת משנתו האידיאולוגית? האין זה דבר והיפוכו? שהרי אם לפיד חרד כל כך לשמו הטוב של עיתונו ולמוניטין שלו כעיתונאי, מדוע עסק בפריסת עמדותיו באינספור נושאים פוליטיים, בשעה שכל המערכת הפוליטית והעיתונאית דיברה על מהלכיו בזירה הפוליטית?
2. לפיד כותב: "עמדות אינן דבר מנומק ומפורט שכותבים עליו אלפי מילים, אחרי מחקר וחשיבה. זה מורכב מדי, זה מנדנד, אין להם כוח להתעמק בזה".
זה השלב שבו הוא הופך לחוצפן במקצת. אחרי הכל, להאשים את כל "מבקריך" בשטחיות, בשעה שכל תהילתך באה לך מהיותך פשוט לעיכול, קל לקריאה, חד ממדי - הרי מדובר בהלצה. לפיד מבלבל בין מניפסט פוליטי להררי מילים שאין מאחוריהן כלום, אשר מרביתן (כמו בטור החשוב ביותר שכתב בחייו) אינן אומרות דבר או ממהרות לסתור ולבטל זו את זו מרגע שנכתבו.
3. לשאלה , שהוא שואל את עצמו ואת "מבקריו" (מוזר, הרוב דווקא די מפרגנים) בעניין הגדרתו, בוחר לפיד להשיב במילים ברורות, אבל כדרכו ריקות לחלוטין: "אני פטריוט יהודי, ציוני וישראלי".
מי שישמע! גם פטריוט, גם יהודי, גם ציוני וגם ישראלי! יאיר יקר, אתה מגדיר את עצמך בדרך שבה קרוב לשישה מיליון ישראלים מגדירים את עצמם. להוציא חרדים וערבים ישראלים, היש ישראלי
4. " אני בדרך לפוליטיקה מכיוון שאני חושב שסוג השיח המתנהל בישראל מוליך את המדינה לאבדון, ואני רוצה לנסות לשנות אותו". והנה השיח החדש של יאיר לפיד, ארבע פסקאות לאחר מכן: "מה שצריך הוא מישהו שיבוא לכל משא ומתן קואליציוני עם סכין בין השיניים".
סכין בין השיניים, הפוליטיקאי לפיד? זה השיח החדש שלך? איך לדעתך קורא את המשפט הזה ישראלי חרדי? איך לדעתך קורא אותו כל מי שמאוים מכל מה שאתה מייצג? סכין בין השיניים? זה השיח החדש שלך? ברשותך, עצה: השיח הזה, של סכינים, הוא השיח הנוכחי בישראל, השיח שממנו כולנו רוצים להיגמל.
5. לקראת אמצע הטור מבהיר לפיד לקוראיו, "הייתי צריך לשאול את עצמי: האם אני יכול למצוא שתי מילים שיגדירו את הכיוון הפוליטי שלי?" שתי מילים? רגע, האין זה מר לפיד שקבל על כך שמבקריו עצלנים ושטחיים? מה זה חשוב!
לפיד דוהר אל עבר מה שהוא עצמו מכנה, "הסטיקר הראשון שלי". והסטיקר הוא - טדאם-טדאם: "איפה הכסף?" ולטובת קוראי "ידיעות אחרונות" שמתקשים בראייה, הוא מגדיל את "הסטיקר" לגופן הגדול פי שלושה מהרגיל.
6. "איפה הכסף?" שואל לפיד ומקונן על מצוקת שכבות הביניים. "זה הכסף שלנו", הוא אומר. שנייה, מר לפיד, אתה לא באמת רואה את עצמך כשייך למעמד הביניים? אחרי הכל, אתה משתכר מאות אלפי שקלים בחודש, נוהג בג'יפ מסוגנן, מעשן סיגרים ומחזיק באוסף בקבוקי ויסקי מנקר עיניים.
אז אנא, ברשותך, ותר על השימוש בלשון רבים כשאתה פונה ל"מעמד הביניים". אתה אליטה. אליטה שמנה, שבעה, מדושנת ונטולת דאגות כלכליות. להתייצב במקום שבו ניצבים אנשים שמשתכרים אחת חלקי 40 ממשכורתך החודשית ולדבר בשמם הוא סוג חדש של התקרנפות מתחסדת וצבועה, אפילו בישראל.
7. הטרמפ השקוף, הבנאלי והדמגוגי שתופס לפיד על המחאה החברתית אולי יתחוור כצעד נבון מבחינה פוליטית, אבל יש בו כדי להעיד לא מעט על הציניות של האיש שאך זה מקרוב פרסם בנק בתמורה לשכר של מאות אלפי דולרים. ציניות, מר לפיד, שדי לנו ממנה והותר. ציניות שאינה "שיח חדש", כי אם השיח הנוכחי במרעו. ציניות שאינה זריית חול בעיני הציבור, כי אם חשיבת הכל סביבך לשוטים ולעיוורים. וזה, כאמור, אינו המצב. נותרו עוד כמה אנשים עם בינה בישראל.
8. והנה היעד הנוח הבא: הטייקונים. "טייקונים חסרי בושה", כותב לפיד, "וחסרי אחריות שמשחקים עם כספי הפנסיה שלנו" וגו'. האם יש צביעות גדולה מזו? האם כשסעד אינספור ארוחות עם אותם "טייקונים" היה כולו נופת צופים או שמא העלה קיטור של ביקורת נוקבת? היא הנותנת: לפיד מצטיין בנשיכת היד שמאכילה אותו.
בדומה לכל פוליטיקאי ישראלי מצוי ושרלטן, גם לפיד - מי שנהנה ממשכורת שמנה, מקרבתם ומחברתם של עשירי ישראל ומנדבנותם (לחלק מהפרויקטים שהוא מקדם) - מפנה להם כעת את עורפו ומקריב אותם על מזבח המרוץ שלו ל"פוליטיקה".
האם שרי אריסון ששילמה את משכורתך בבנק הפועלים היא טייקון? האם בעלי ערוץ 2 (פישמן, ורטהיים, בנק לאומי, אודי אנג'ל ואחרים), שהניחו מזון על צלחתך, הם טייקונים? למה עכשיו מר לפיד? כי עכשיו זה מתאים מבחינה פוליטית? ברור. אח, הצביעות.
9. והוא מסיים במילים: "כשאתם שולחים מישהו לבדוק איפה הכסף שלכם, אתם לא מעדיפים שהוא יהיה מישהו שאין שום דרך ללחוץ עליו מפני שהוא כבר ויתר על הכל?". על מה ויתר מר לפיד? בוודאי לא על טורו ב"ידיעות אחרונות" (שאותו אינו כותב תמורת פרוטות). בוודאי לא על נכסיו. בוודאי לא על ההון הכביר שצבר ברבות השנים. מילים, כמה הן זולות. גם כשמשלמים עבורן הרבה מאוד כסף.
10. ואגב, אם ביקשתם למצוא מילה בענייני הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בית המשפט העליון, המצב במזרח התיכון, ענייני כלכלה של ממש, מתח בין-עדתי בישראל ואינספור סוגיות ליבה אחרות, תיאלצו להמתין לפעם אחרת. לפיד מוותר על עיסוק בשאלות היסוד של ישראל. אחרי הכל, קל יותר לומר "שיח חדש", "איפה הכסף?" ו"ויתרתי על הכל" ולפטור את העניין בכך.
האיש הזה מבקש להשפיע על חיינו? לשבת בישיבות ממשלה ואולי אף לעמוד בראש המדינה יום אחד? על מה ולמה? מה הקרדיט שצבר? מה המחיר ששילם לאורך חייו? מתי עמד והפגין אומץ לב ציבורי או אישי? אם הטקסט העגום הזה הוא הכרזת העצמאות האישית שלו, מוטב לו לשוב להסתופף בכלובי הזהב המוכרים והמגוננים שבהם רבץ בשאננות עד כה.
כי החיים בישראל החדשה דורשים משהו ומישהו אחר לחלוטין. למעשה, כמעט כל דבר שאינו יאיר לפיד. כי מבלי משים, יאיר לפיד מתקשה להשגיח בכך שהוא אינו הפתרון לבעיותיה של ישראל, כי אם הבעיה עצמה. או לפחות אחת מהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם