לו הייתי קשוע
הגזענות המשתקפת במראה שסייד קשוע, יוצר "עבודה ערבית", מציב לישראלים מבהילה. חבל רק שהוא לא מציב אותה גם מול הצד השני
כך הוא נחשף לגזענות המבעבעת בחברה הישראלית שאותה אפשר לסכם כך: חשדנות ודעות קדומות. קשה לא להזדהות עם יוצר הסדרה סייד קשוע, שאת מה שחש לאורך חייו אף יהודי-ישראלי לעולם לא יצליח להרגיש. קשה להיות אאוטסיידר, קשה להתמודד יום-יום עם גזענות וצביעות, קשה לרצות להיות משהו שלעולם לא תהיה. אבל אתם יודעים מה קשה יותר? לשנות את ההתנהגות שלך.
קחו את אסמה אסד, למשל. שלשום היא שלחה מכתב מתגונן ל"טיימס" הלונדוני שהאשים אותה בצביעות, ואמרה שכגברת הראשונה של סוריה תפקידה הוא לתמוך בבעלה, אבל גם לנחם את משפחות הרוגי חומס, עיר הולדתה. למרות הציניות שאמירה כזאת מעוררת, אין ספק שהגברת הזו, צבועה ככל שתהיה, תקועה היטב בין הפטיש לסדן. ברור שאני מרחמת יותר על תושבי חומס, אבל גם איתה לא הייתי ממהרת להתחלף.
איך זה קשור ל"עבודה ערבית"? מלאכת מחשבת נעשתה שם, והמסר עבר באופן ברור עד שאפילו צופי "האח הגדול" האמיתית הבינו אותו. אני אמנם לא קוראת את קשוע באופן קבוע, אבל הנטייה שלו היא לפנות שוב ושוב ליהודי ישראל ולהציב להם מראה מול הפרצוף. הנה, ספרו לעצמכם מה שאתם רוצים, אבל זהו פרצופכם האמיתי.
תכל'ס, זה נכון. יש גזענות בחברה הישראלית. הערבים הם מיעוט, הם אאוטסיידרים, וגם הם תקועים היטב בין הפטיש לסדן. מצד אחד כמהים לשמור על זהותם, ומצד שני חלקם רוצים להיות מה שלעולם לא יוכלו להיות: יהודים אשכנזים.
רק שאלה אחת יש לי לקשוע: האם אתה מסוגל באותו אומץ להפנות את המראה גם לצד השני? אני תוהה מה האוכלוסייה הערבית-ישראלית עושה כדי לשנות את המצב.
תראו, למשל את נציגיה בכנסת. שניים מהם בולטים במיוחד: אחמד טיבי וחנין זועבי.
שניהם מנצלים את הבמה שניתנה להם כדי להתריס, וכמה שיותר. גיבור הסדרה של קשוע חולם להיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, אבל האם הנבחרים האלה עושים משהו כדי להגשים אפילו עשירית מהחלום הזה?
הם נבחרים, לכאורה, כדי לשמור על האינטרסים של המגזר הערבי, אולם בפועל הם רק מקבעים אותו. חברי כנסת כאלה יעשו ככל שביכולתם כדי לשמור על הבדלנות של המגזר. הם יקצינו את היותם מיעוט, יקצינו את עמדותיהם ויתרחקו יותר ויותר מהקונצנזוס הישראלי, שאליו הם שואפים להשתייך.
ולשם מה? לא לשם שמירה על האינטרסים של המגזר הערבי חלילה, אלא למען שמירה על האינטרסים שלהם עצמם. הרי אם לא תהיה בדלנות, מי יבחר בהם? את מי הם ייצגו, אם האוכלוסייה הערבית תיטמע עמוק יותר במיינסטרים?
דווקא כמי שחוותה בילדותה את טעמה המר של גזענות בארץ אחרת, לבי עם הערבים הישראלים. מצד שני, גם מתוך מקום כואב כזה עולות שתי אפשרויות: אפשר לבכות ולהסביר לכולם למה הם רעים, אבל אפשר לשנות משהו גם בתפיסה של עצמך. כך שהייתי רוצה לומר לקשוע: אתה באמת כל כך רוצה להיות דניאל אפשטיין? אז יאללה. תוכיח את זה. נראה אותך מצביע עבור יאיר לפיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם