בתי המשפט עברו לשפת המלך
האם מחילת עוונות למתפרעים, לפושעי מלחמה ולחיילים המועלים בתפקידם, כל זמן שהם משתייכים למחנה הפוליטי הנכון, אינה עבירה על החוק? את זאת קובע השופט בלבד
מכיוון שאנגלית היא "שפת המלך" יכול המלך ראלף לשנות את הכללים כרצונו. הוא ממציא מלים חדשות ששאר המשתתפים אינם מכירים, ומבטל במחי יד מלים בלתי מוכרות לו. אחרי הכל, המלים שהוא אינו מכיר אינן חלק מ"שפת המלך", שהיא השפה האנגלית הנכונה.
באופן דומה, אפשר לומר ששופטים בבית המשפט בישראל אינם מוגבלים ללשון החוק היבשה. השופט אינו עובר על החוק, היות ויש לו רשות ואפילו חובה להביא בחשבון את הרקע לכל מקרה המובא בפניו, ולמתן לעתים את לשון החוק בהגיון בריא ובחכמת המעשה.
עם זאת, הציפייה של הציבור הנבער היא כי בית המשפט יכבד את רוח החוק, או לכל הפחות ישמור על הגינות ועקביות מסוימת בפסיקות שונות. כיצד יכול להיות שחיילת שמסרה מסמכים לעיתונאי מואשמת בריגול חמור ונשפטת לארבע שנות מאסר וחצי, ואילו רשת ריגול שלמה, הכוללת אזרחים, חיילים וקצינים בצה"ל, שכל מטרתה הוא לחבל בפעילות הצבא ולדווח על מעשיו לפורעי חוק משוחררת לביתה בטענה מוזרה של השופט ש"זה לא חסמב"ה" – ולאחר מכן לא נשמע דבר וחצי דבר על כתבי אישום ודיונים בפרשה?
באופן דומה גוועות פרשות דומות כמו משפטו של מג"ד שירה באסיר כפות. קודם קיבל המג"ד עונש מגוחך. אחר כך בית המשפט העליון החזיר את התיק לפרקליטות הצבאית לדיון חוזר, לבסוף – מי חכם ויזכור?
השבוע אישר בג"ץ חנינה למתנגדי ההתנתקות, אנשים שירקו, היכו, וזרקו חפצים שונים, צבע, וחומרים מסוכנים על חיילי צה"ל. האם בית המשפט בישראל נוהג בסלחנות דומה כלפי המפגינים נגד הכיבוש, המוחים נגד גדר ההפרדה או פעילים למען צדק חברתי?
האם מחילת עוונות למתפרעים, לפושעי מלחמה ולחיילים וקצינים המועלים בתפקידם, כל זמן שהם משתייכים למחנה הפוליטי הנכון, אינה עבירה על החוק? את זאת כמובן קובע השופט בלבד.
לא רק בתחום הביטחוני בוחר בית המשפט לרתום את שלטון החוק לטובת מטרות פוליטיות שונות. בשנתיים האחרונות ביטל בית הדין לעבודה
בית הדין לעבודה הגדיל לעשות בזמן מחאת הרופאים, ואסר עליהם לא רק לשבות, אלא גם להתפטר מתפקידם. בית הדין לעבודה אמנם הקפיד להתנות את הוצאת צווי הריתוק בהמשך המשא ומתן בין המעסיקים לעובדים - אלא שאיזה משא ומתן יכול להתקיים כאשר העובדים אינם יכולים לשבות או להתפטר מעבודתם? למה שהמעסיק יעניק לעובדים אפילו שקל אחד נוסף כאשר הוא יודע שהם לעולם לא יוכלו לשבות, וכי בית הדין לעבודה מצדד ותומך בו לכל אורך הדרך?
בעבר בתי המשפט בישראל לא נתפסו כתומכים נלהבים של הימין הקיצוני, המעסיקים ובעלי ההון. נהפוך הוא, עד לפני כמה שנים נשמעו טענות לגבי הטייה שמאלנית בבית המשפט העליון.
שרי משפטים כפרידמן ונאמן אפילו מחו על עצמאות יתר של מערכת המשפט, ואיימו לצמצם את סמכויותיה, כמו גם את מבנה המערכת.
רוב האיומים האלו לא התקיימו, אולם נוצר הרושם שבבתי המשפט התרחשה מהפכה שקטה, והשופטים למדו להפעיל "צנזורה פנימית" שיתרה את הצורך בשינוי דרסטי בחקיקה ובהתערבות חיצונית.
כל שעל בית המשפט לעשות על מנת לשמר את מעמדו וסמכויותיו הוא לשלב בין רוח החוק ורוח הזמן, ולהשתמש בהיגיון הבריא על מנת לפרש את החוק בצורה מעשית ובאופן שהוא - למרות כל הסתייגות אפשרית - חוקי לחלוטין, והשופט יכול להעיד על כך.
ד"ר דרור אבנד-דוד, מרצה לספרות ולתקשורת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם