אגרול מעושן: הסינים
לא יכולים בלי סיגריה
בעוד שבמרבית המדינות נלחמים בעישון, בסין זוהי תופעה תרבותית ותעשיית הטבק רושמת רווח שנתי של 80 מיליארד דולר
מערבי מעשן שהזדמן לסין ונותר ללא מנת ניקוטין בטעם שהתרגל אליו, ודאי יעיד שהשגשוג של תעשיית הטבק המקומית לאו דווקא נובע מאיכותו. פופולריות העישון נובעת מסיבות חברתיות, תרבותיות, פוליטיות וכמובן כלכליות.
כולנו מכירים את המעשנים במקומות עבודה, אוניברסיטאות ועוד, שיוצאים יחד להפסקות מתואמות ובונים סוג של קשר לא בריא, אך מהנה. בסין הנושא מוחצן אף יותר. העישון משפר את האינטרקציה החברתית, ומאוד מקובל להעניק חבילות של סיגריות יוקרתיות כמתנה (מקדמת עניין) לבעלי מקצוע, אירועים מיוחדים ואף להניח אותם על קבר אדם שמת מסרטן ריאות.
מנהיגי סין, כמו יושבי ראש מאו דזה דונג ודנג סיאו פינג, נמנו בין מעשנים סדרתיים של המותג Zhong hua שנחשב כיום כסמל סטאטוס.
המפלגה הקומוניסטית היא בעלת המונופול על תעשיית הטבק. החברה הלאומית לטבק, בבעלות ממשלתית, מגיעה לרווחים שנתיים של כ-80 מיליארד דולר, מתוכם יותר מ-60 מיליארד נכנסו לקופת המדינה בתור מס. המס על הטבק מהווה כשבעה אחוזים מסך ההכנסות ממסים של המדינה.
חשבון פשוט מעלה תוצאה מדהימה של רווח נקי של כ-20 מיליארד דולר. לשם השוואה, תאגיד טבק בינלאומי, פיליפ מוריס (Philip Morris) מתגאה ברווחי נטו שנתיים בסך שבעה מיליארד דולר בלבד.
מדובר במנגנון מורכב הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית. מספר העובדים בתעשייה זו מגיע לעשרה מיליון. החל מחקלאים קשיי יום,
בפרובינציית יונאן שבדרום מערב סין, 70% אחוז מההכנסות השנתיות מגיעות מעסקים הקשורים לגידול, עיבוד ומכירת טבק. החברה הגדולה בסין ליצור סיגריות Yunnan Hongta Group עם מטה הממוקם במקום שכוח אל בין גבעות ירוקות של מרכז יונאן, דואגת לרווחת תושביה ומשקיעה רבות בתשתיות העיירה.
עם זאת, התושבים המקומיים אינם זוכים ליהנות מעושר זה זמן רב. אחוז הסובלים מסרטן ריאות בקרב גברים, הוא מהגבוהים בסין וגדול פי שבעה מאוכלוסייה בטווח גילאים דומה בארה"ב.
בסין לא תמיד אפשר למצוא הסבר הגיוני למתרחש. ב-2006, הצטרפה סין לאמנה בינלאומית של הגבלת עישון במקומות ציבוריים. המשרד הממשלתי שקיבל אחריות על הנושא, הוא לא אחר מאשר אותו משרד תעשייה שבבעלותו נמצאת חברת טבק ממשלתית.
ניגוד אינטרסים, האמנם? עם כניסתה של סין למסלול חיים בריא יותר הוצאו הנחיות האוסרות עישון במקומות ציבוריים. באותה רשימה ארוכה של מקומות בהם העישון אסור, לא ניתן למצוא משרדים ממשלתיים. פקידי ממשל, שוטרים ואף רופאים רשאים להדליק סיגריה בזמן שהם מקבלים קהל, או עוסקים במלאכתם.
לתעשייה זו יש גם השפעות על תחומים אחרים בחברה הסינית. חברות טבק תורמות סכומים נכבדים לבניית בתי ספר, משקיעות בפיתוח נדל"ן ותומכות במיזמים מקומיים ברחבי המדינה. על חפיסת סיגריות Zhong nan hai שזוכה לפופולריות יחסית גבוהה בקרב מערביים שחיים בסין מופיע הסלוגן "בכל סיגריה שהנך צורך, אתה תורם לפרויקט צדקה".
לגיטימציה נוספת למעשנים מתחילים, נראתה בדמות סלוגן על אחד מבתי ספר בפרובינציית סצ'ואן, שהוקם בעקבות קבלת סיוע מאותה קרן צדקה – "עבודה קשה תורמת לפיתוח כשרון, טבק מסייע לך להפוך להיות מוכשר".
מותגי סיגריות בינלאומיים מחזיקים בפחות מחמישה אחוזים מנתח שוק בסין, נתון לא מפתיע כשלוקחים בחשבון את ההיצע המקומי. עד כה, ניסיונות מצד כמה חברות בינלאומיות להיכנס לשוק המקומי, על ידי הקמת חברה בבעלות משותפת (Joint venture), לא היו כדאיים מבחינה כלכלית, ובמקרה הטוב הביאו לנתח שוק של כחצי אחוז.
על אף הורדה במיסים על יבוא סיגריות לסין, צריכת סיגריות מערביות מורגשת בעיקר בערים הגדולות, ובקרב אוכלוסיות בעלות סטאטוס סוציו-אקונומי גבוה.
יצוא סיגריות מסין עדיין נתקל בקשיים, עקב איכות נמוכה וכמות יחסית גבוה של ניקוטין ועטרן. לאחרונה, בעקבות הנחייה של גוף ממשלתי האחראי ליצור טבק, צוות מומחים בינלאומי החל לפתח מוצרים חדשים, שישווקו למדינות דרום מזרח אסיה, מזרח אירופה ואפריקה.
מה שכן זכה לביקוש רב במערב, הייתה הסיגריה האלקטרונית שהתחילו לייצר בסין ב-2003. חרם על עישון במקומות ציבוריים בעולם המערבי, עודד מכירות של הלהיט החדש, עם זאת המוצר טרם השתרש בתודעת הצרכנים.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם