הלבנת זנות
מועדון חשפנות הוא ביטוי מכובס לבית בושת. כשמנגנוני ההגנה של הצעירות שמגיעות להרוויח כסף קל קורסים, הן מוצאות מפלט בסמים. הענקת רישיון למקומות כאלו היא שותפות לפשע
ועכשיו: דמיינו נערה בת 20 שמסיימת עוד חודש צבא, בבית אין כסף ובמקום שהיא גרה - נניח, אופקים, ירושלים, שדרות, טבריה, באר שבע - אין עבודה. היא אומרת לעצמה, "הנה הזדמנות, אעבוד שנה בחשפנות, שזה בטח להסתובב עם ביקיני על במה ולזוז קצת, אחסוך בשנה 600 אלף ואיתם אתחיל את החיים". זרע המחשבה הזה, אומרת עידית הראל שמש ממכון "תודעה", עמותה למאבק בפורנוגרפיה, חשפנות ושימוש מיני בגוף למטרות מסחריות, הוא מלכודת דבש ראשונה במסלול הישיר לגיהנום.
"הבחורה הצעירה הזאת", אומרת הראל-שמש בהתייחסה לאותה היפותזה, "לא מתארת לעצמה איזו דרך היא תצטרך לעבור תחת המילה התמימה "חשפנית", כי במועדונים אסור לעסוק בזנות, אבל כל השאר מותר, ותמורת 20 שקלים מתבצע "לאפ דאנס", שבמהלכו היא יושבת חצי עירומה, ולבחור מותר לצבוט, למעוך, לשרוט.
כדי לצאת עם סכום משמעותי בלילה היא צריכה "לעשות" 30-20 גברים. כדי לעמוד בזה נפשית, היא צריכה להפעיל מנגנון שנקרא "דיסוציאציה", כלומר הכחשה. "זה לא אני", "זה לא קורה לי", "אני לא מרגישה כלום, עוד שעתיים זה נגמר", וכו.
"בערבים הראשונים היא מצליחה להפעיל את המנגנון הזה באופן טבעי ומבוקר, אבל אחרי כמה ערבים הוא קורס, ואז היא מקבלת את הג'וינט הראשון שירגיע אותה, ואחרי שבוע חומרים יותר ויותר ממכרים, ולאט לאט היא הופכת להיות תלויה בסמים לפני כל משמרת ונזקקת לכסף כדי לממן אותם, והנה התהפכה הקערה. היא כבולה ונמצאת במדרון חלקלק ומסוכן שספק אם תוכל להיחלץ ממנו. ומי שלא נחלצת, מסתובבת בתחנה המרכזית בתל אביב, שלד-אדם, ומוכרת את הגוף שלה בעשרה שקלים".
ומכיוון שסבל אנושי הפך בתרבות בת זמננו למצרך רייטינגי, יש גם מי שעושה עליו קופה. לפני כמה חודשים התקשרה עידית הראל-שמש לכתב הפלילים לשעבר של "ידיעות אחרונות", בוקי נאה, שמתפרנס מסיורים בין "פחי הזבל של תל אביב.
"את הקהל שלו", אומרת הראל-שמש - ואני שומעת את הכאב בקול שלה - "הוא לוקח באוטובוס למועדון חשפנות, שם הם צופים בריקוד ארוטי. ואחר כך "הרוקדת" מספרת להם שהיא עובדת מתוך בחירה. ולא מספרת כמה אלפי שקלים היא מפקידה אצל בעל המועדון, ואיך לא משחררים לה את הכסף ברגע שהיא רוצה לעזוב ומאיימים שיספרו להורים שלה, ואיך זה לא נגמר ב"לאפ דאנס",
"ורק האנשים שעוזרים לנשים להיחלץ מהמועדונים מכירים את העדויות המזעזעות על מועדוני חשפנות. אחרי מועדון החשפנות לוקח בוקי נאה את התיירים שלו לרחובות התחנה המרכזית בתל אביב. ושם, בשביל 'הדאחקה' הוא מעלה לאוטובוס שלד-אישה מתנדנדת, מסוממת, שאיבדה צלם אנוש ונותן לה קצת כסף שתספר איך ומה.
"נכון שזה מרחב ציבורי", אומרת הראל שמש, "אבל זה המרחב שלהן. נכון שהיא מסכימה, אבל במצבה הרי תוקף ההסכמה מפוקפק". הראל-שמש פנתה בעניין זה לנאה, שענה לה בכעס וטרק את הטלפון.
גם באינטרנט חולקים ביניהם "לקוחות של זנות" את החוויות שלהם מרחובות התחנה המרכזית בתל אביב. הם מדווחים באיזו פינת רחוב אפשר להשיג תמורת 40 שקל נשים בהריון, נכות, גמדות, מבוגרות. ויש תיאור מדויק של לקוח שאוסף לרכב אישה בחודש השמיני להריונה - איך הוא מלטף לה את הבטן, וכמה נחמד לו.
"הם ממש נאצים, לא?", אומרת עידית בקול שקט שקט, שכמו מופתע בכל רגע מחדש מהמציאות. על רקע התיאורים הקשים באתרי ה'לקוחות' שצורכים חשפנות, פורנוגרפיה וזנות, רוצה המדינה, במסגרת חוק הפללת הלקוח, להקים פה בית ספר כמו זה שהוקם בסן פרנסיסקו ונקרא ג'ון סקול.
החשיבות שלו היא בטיפול באותם גברים שבעיניהם האקטים האלה נורמטיביים. לבית הספר באים לקוחות ליום שלם, שומעים הרצאות על ההשלכות הפליליות והרגשיות ופוגשים גם נשים שמנסות להיחלץ מזנות. התוצאה עבור הלקוחות שעברו יום לימודים בג?ון סקול היא טובה - מתוך 4,000 לקוחות רק 14 נתפסו שוב.
הטלפון הבא של עידית הראל-שמש היה לסופר גדי טאוב, שכתב בספר "אלנבי" על מועדוני החשפנות בתל אביב ולדעתה פשוט לא הבין מה ראה ורק שכתב את המיתוסים הקשורים לזנות. "ואני מבקשת" היא אומרת, "מחמישה אנשים שיקראו את הספר: רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב; צבי בר, ראש עיריית רמת גן; רב ניצב דודי לוי, מפכ"ל המשטרה; אלי ישי, שר הפנים; ויצחק אהרונוביץ', השר לביטחון פנים - כולם אחראים למתן רישיון לבתי בושת במסווה של "מועדוני חשפנות".
"העיריות והמשטרה נותנים מדי שנה רישיון עסק למועדונים, כל עוד הם מקיימים את ההוראות בנוגע למספר הנכנסים, כיבוי האש, תברואה וכדומה. רק פרט אחד לא נבדק והוא מהות העיסוק שלהם. אלה בתי בושת לכל דבר ועניין. סעיף 204 לחוק העונשין: "מי שמחזיק או מנהל מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, לשם עיסוק בזנות, דינו - מאסר חמש שנים.? פתחו את הספר של גדי טאוב, ותקראו שחור על גבי לבן כי במקום מתנהלת פעילות זנות יומיומית. והרישיון ניתן תחת המילה המכובסת "חשפנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם