הזדמנות להתנצל בפני ישראל
יום העצמאות עבורי הוא יום לאהוב את המדינה באופן פומבי במיוחד ולהבטיח שבשנות בגרותי, גם בצה"ל וגם לאחר השחרור, אתקן את המעוות
אלא שההוויי הנוכחי במדינת ישראל לא מאפשר לנו להתייחס ליום העצמאות כיום חג בלבד. התייחסות אליו ככזה תהיה כמעט בלתי אחראית.
יום העצמאות צריך להיות לחשבון נפש, אישי ולאומי. יום העצמאות, בפרט עבור תיכוניסט שעומד לעלות על מדים, אבל - כך אני מקווה - גם עבור עוד הרבה אנשים נוספים, שגזרו את כרטיס החוגר מזמן - צריך להיות יום שבו אנחנו מסתכלים אחורה על השנה שחלפה, על הלאום ועל המדינה, מתוך כוונה להבטיח שהשנה שתבוא אחריה תהיה טובה יותר.
ביום
העצמאות הקרוב נצטרך להתעמת עם שנה לא פשוטה שעברה על מדינת ישראל. מאז יום השנה שעברה סערה המדינה בגל המחאות הגדול ביותר שהיה כאן אי פעם. חוק טל בוטל על ידי בית המשפט העליון, שגם החליף נשיאות ואולי אידיאולוגיה. הקיפאונות המדיניים והחברתיים נמשכו, התעבו. רבים יצאו לרחובות, אך הפירות שהחרישה הזו של הרחובות העלתה הם קלושים למדיי.
אשמח ביום העצמאות מאוד. אלא שלצד השמחה האמיתית על הנס הזה שזכיתי להיוולד לתוכו, תחלחל לתוך החג גם תחושה לא קלה של חרדה. חרדה למה שעשוי לקרות לנס הזה בהינף אצבע לא נכונה על כפתור אדום. חרדה למה שעשוי לשחוק את הנס הזה, לכרסם בו מבפנים ומבחוץ.
יום העצמאות הוא יום לאהוב את המדינה באופן פומבי במיוחד. הוא גם יום להתנצל בפניה על מה שנתנו שייקרה לה, ולהבטיח שבשנות בגרותי, גם בצה"ל וגם לאחר השחרור ממנו, אתקן את המעוות.
הכותב הוא כתב במעריב לנוער ומתכונן לגיוסו לצה"ל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם