מודה לאל על הזכות לחיות כאן
יום העצמאות בשבילי, מהמקום שממנו אני מגיעה, אינו בהכרח ראשית צמיחת גאולתנו. אבל יש חיבור פשוט, ושמחה במדינה
במקום שממנו אני מגיעה, מדינת ישראל אינה ראשית צמיחת גאולתנו, וציונות היא לא חלק מהערכים שגדלים עליהם. אבל יש חיבור פשוט, ושמחה במדינה.
לאורך השנים הישראליות שלי התמודדה עם הרבה שאלות. החל בעמדה הרשמית בתיכון בית יעקב לפיה "חילוניותה" של המדינה, והעובדה שרוב תושביה ושליטיה היהודים אינם שומרי תורה ומצוות, דרשו ממני להתרחק ולו חלקית ממנה ומסמליה; דרך ביקורת וכאב על הלאומניות המתרבה בישראל, ועל גישת כוחי ועוצם ידי שרווחת ברחוב ובעמדתה הרשמית של המדינה,
וכלה בשאלה הבסיסית מהם ערכיה של מדינת ישראל שאני ושאר אזרחיה יכולים להתגאות בהם, מלבד היותה מדינת מקלט לעם היהודי.
לקח לי כמה שנים למצוא תשובות לשאלות האלה. הרבה אנשים טובים, חברתיים וערכיים שפגשתי בדרך. אנשים מהמרכז והפריפריה, דתיים וחילונים, יהודים ושאינם יהודים, שחולקים אמונה משותפת במחויבות של מדינת ישראל לחיים בכבוד לכל אזרחיה, ופועלים יום יום על מנת לממש בישראל ערבות הדדית, שוויון אזרחי, וצדק חברתי, החזירו לי ישראליות שאפשר להתגאות בה, ושכמעט כל אדם בישראל יכול להתחבר לערכיה.
ביום העצמאות כמו סבי וסבתי והורי, אני מודה לאלוקים על מדינת ישראל ועל הזכות לחיות בארץ הקודש ולדבר את שפת עמי. המדינה אינה קדושה בעיני וגם לא ערובה מוחלטת לביטחוננו, אלא היא בעיקר הזדמנות ודרישה מתמדת להפוך אותה למקום טוב יותר ולמופת לעמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם