שישימי: בגיל 60, שימי תבורי לא מפסיק לדבר על סקס
לרגל יום הולדת 60, שימי תבורי החליט שהוא יורד מהארץ ועובר לגור בתאילנד, "עד יומי האחרון". מה יש לו לחפש כאן? מסביבו כולם מתים, ברדיו לא משמיעים אותו, והנשים פה לא יודעות להטריד מינית. בראיון גלוי לב מספר תבורי על חיבתו לבגידות, מדבר על ההתמכרות המסוכנת להימורים, ומתעקש לחשוף את המשמעות מאחורי המילים: "אלוהים נתן לך במתנה, דבר גדול, דבר נפלא". כן, מה שאתם חושבים
קצת מביך, נכון, אבל החופשה בתאילנד הייתה דווקא מטלטלת ומכוננת: תבורי התרגש מהמקום, התאהב בו והוקסם עד כדי כך, שקיבל החלטה דרמטית: לעזוב את ישראל ולהעביר את שארית חייו שם. זה יקרה בתוך שנים ספורות, הוא אומר בהחלטיות, לכל היותר חמש שנים ויש סיכוי טוב שפחות.
מה שסייע בהחלטה הוא יום הולדתו ה-60 המתקרב. "אני אוהב את המדינה, גדלתי פה וההורים שלי קבורים פה, אבל אני לא אוהב לחיות בעצב ובקטיושות", הוא אומר. "בגלל שאני עוד רגע בן 60, אני חושב איפה ארצה לחיות באושר ב-20 השנה האחרונות, אם אחיה ואהיה בריא. החלטתי שבתוך מקסימום חמש שנים אני עובר לתאילנד, ונשאר להזדקן שם עד יום מותי. אני מדבר איתך בשיא הרצינות".
אבל אתה העיניים של המדינה. אתה לא יכול לעשות לנו את זה.
"החיים שם הרבה יותר קלים מאשר בארץ. המצב הביטחוני יותר טוב, אין הרבה משטרה ברחובות. אין את יוקר המחיה שיש בארץ, ובתאילנד קל הרבה יותר לעשות עסקים. מול בית המלון שהייתי בו על הים, ראיתי חנות משגעת, בר, עם דירה למעלה, שניים וחצי חדרים, מטבח והכל, להשכרה ב-400 דולר . וכשאתה קונה שם דירה אין לך מסי עירייה. הכל שם זול, למשל הדלק. כאב לי הלב שמדינת ישראל עבדה על כולם, כשעודדה לקנות מכוניות בסולר, בגלל שהמחיר היה נמוך וכדאי, ואחרי שנה וחצי העלו את המחיר של הסולר והוא השתווה למחיר הדלק. לצערי, שנה עברה מאז המחאה ושום דבר לא השתנה. אני גם לא אוהב במדינה הזאת את השוטף פלוס 60, פלוס
"אבל אני אבקר בארץ פעמיים או שלוש בשנה, אופיע בימי עצמאות. תשמע, בגיל 70 אני לא אוכל להופיע במועדונים בארץ. אני אסתדר שם, הכרתי ישראלים מצליחים שם, מיליונרים. תכתוב: שימי תבורי הולך להגשים את החלום התאילנדי שלו. אולי אני אפתח שם פאב קטן מול הים".
אם התוכנית אכן תתגשם, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שתבורי יגור בחו"ל. בעבר גר שנה בברוקלין, שבעה חודשים בפלורידה ושנתיים בלאס וגאס. אבל הפעם, הוא אומר, זה לא לתקופה קצרה אלא לכל הזמן שנותר לו על פני האדמה.
למה לתאילנד ולא לארצות הברית, שבה נמצאת חלק ממשפחתך?
"אתה לא מאמין איזה בחורות יש בתאילנד! תראה, אני מאוד אוהב גם את לאס וגאס ומכיר אותה על בוריה, אוהב נורא את האורות שם, החיים שם מאוד יפים, יש שם מלא יפהפיות. הזקנים שפעם עברו לגור בפלורידה היום עוברים לבתי אבות בווגאס, כי אנשים בסוף ימיהם רוצים לראות אורות וחתיכות. אתה שם סנט במכונת הימורים ועוברת לידך ילדה יפה ומגישה לך, בן ה-70, את המשקה שלך. את כל זה נורא אהבתי. אבל ברגע שהגעתי לתאילנד ראיתי ששם הנשים הרבה יותר שוות. שם, בתאילנד, אתה צריך להגיש למשטרה כל יום תלונה על הטרדה מינית שגרמו לך הבחורות. האישה מטרידה שם את הגבר, והגבר לא פונה למשטרה. אתה הולך ברחוב, ובחורות שהפרנסה שלהן היא לפנק גברים מתחננות אליך: פליז! פליז! הזנות היא חלק מהתרבות בתאילנד. קשה להסביר לבנאדם שלא היה שם. זה עולם של גן עדן. לא עושים מזה סיפור. נורא נהניתי להיות בתאילנד. הלכתי לבחורות שעושות מסז'ים. הן עושות מסז' בכל חלקי הגוף".
מי היה מאמין ששימי תבורי כבר נמצא בחצי הדרך עד 120. אחד המגה סטארים הגדולים שידעה המוזיקה הים תיכונית בארץ, מחלוצי הזמרים המזרחיים שהצליחו להגיע אל המיינסטרים. זמר עם קול ענק, שחתום על קלאסיקות כמו "אין לי אהבה", "לילה בלי כוכב", "עוד סיפור אחד של אהבה", "אתמול היית שונה" ו"אל תשליכני לעת זקנה".
לפני 35 שנה פרץ לתודעה בזכות שיתוף הפעולה שלו עם עוזי חיטמן, שנמשך לאורך 40 שירים, בימים קצת חשוכים שבהם התקשורת עוד עיקמה את האף נוכח העובדה שחיטמן כותב למזרחים. בשנת 1977 החיבור ביניהם הוליד את להיטו הראשון של תבורי, "אין לי אהבה", ובאותה שנה יצא אלבום הבכורה שלו והוא גם זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר "שחורה ונאווה".
בשנתיים הבאות זכה בפסטיבל פעמיים נוספות, במקום השני עם השיר "כינור דוד" ובמקום הראשון (עם השיר "משה"). בשנת 1981 נרשם הפספוס המקצועי הכי מפורסם שלו, כשסירב להצעתו של אביהו מדינה לשיר את "הפרח בגני" בפסטיבל הזמר המזרחי. השיר עבר לזוהר ארגוב (שבעבר עבד איתו ביחד בצבעות), והשאר שייך להיסטוריה.
"אין כמו המוזיקה של פעם", אומר תבורי. "פעם היו כלי נגינה, נגנים ומעבדים כמו שצריך. היינו באים לאולפן ודוד קריבושי היה נותן לחמשת נגני חטיבת הקצב את התווים שהוא כתב בבית. היום הכל במחשבים, חסר נשמה. הקצב המזרחי הזה יצא מהאף, כל שיר דומה לשני. פעם שרתי טקסטים יפים של עוזי חיטמן. היום הטקסטים של השירים המזרחיים זה לא טקסטים. יהורם גאון צדק במה שהוא אמר על המוזיקה המזרחית. שמעתי השבוע ברדיו שיר של איך קוראים לו, נו, הזמר החדש הזה, החייל, שהיה ב'כוכב נולד'... אה , עומר אדם. זה הביך אותי. אני לא הייתי שר שיר כזה. אמרתי לילדים שלי: זה טקסטים?! זה חוזר על עצמו!".
לפני 25 שנה הוציא תבורי את הלהיט הגדול האחרון שלו, שנקרא באופן סמלי משהו "אל תשליכני לעת זקנה". עכשיו הוא יכול להקדיש את השיר הזה לפלייליסט של גלגלצ, שמתעלם משירים חדשים שלו, גם אם מפרגן לקלאסיקות הישנות. גם אלבומו המקורי האחרון מ-2004 זכה ליחס צונן. באופן מפתיע, אפילו החשיפה הענקית שקיבל כשהשתתף בתוכנית "האח הגדול" ובריאליטי "התבורי'ס" לא סייעו לו עם הרדיו.
"מעולם לא נכנס לפלייליסט של גלגלצ אף שיר שלי, והיו לי שירים יפים דווקא", הוא אומר ומתקשה להסתיר את הצער. "יש לי ביקורת גדולה על התחנה הזאת. זאת תחנה שלנו, של חיילי צה"ל, וצריך להשמיע לחיילים את המוזיקה הישראלית שהם אוהבים ולא את מה שהולך באמריקה, באירופה ובטיזנבי. הם צריכים להשמיע את הדברים הישנים והיפים ואת שירי המלחמות. העורכים שם לא מכירים את המוזיקה מפעם. בשביל זה אני כמעט לא מקליט שירים. לפני כמה שנים הקלטתי למשל שיר כל כך יפה, האחרון שעוזי חיטמן כתב לי, שנקרא 'כל יום אני אומר תודה לאלוהים'. תזמורת ענקית, עם חלילן רומני, אחד הגדולים בעולם שהשתתף באלבום כי הוא קרוב לננסי ברנדס, וטקסט של עוזי חיטמן, ואת השיר הענק הזה לא משמיעים.
"אפילו כשהייתי ב'האח הגדול', יצא שיר חדש שלי, 'תני לי לאהוב אותך', והשמיעו את זה רק שלוש או ארבע פעמים. אז אני לא מקליט יותר. לפני כשנה וחצי ביקשתי להיפגש עם מפקד גלי צה"ל. השארתי לו הודעה והוא אפילו לא חזר אלי. אם אני שם עשרת אלפים שקלים על שיר, ומשמיעים את זה בכל התחנות ביחד עשר פעמים, אז מה עשיתי? כלום! לא פלא שאחר כך אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים לי: למה אתה לא מוציא שירים חדשים? אבל אני מוציא, ולא משמיעים! אנשים חושבים שאני בכלל לא בארץ".
הוא לוגם מהקפה, נרגע מעט ומוסיף: "בכל מקרה, אם ישמיעו או לא ישמיעו, שימי תבורי היה ונשאר אייקון".
חגיגות השישימי הן זמן טוב מבחינתו להתחיל לתכנן את הסוף, לא רק בהקשר החלום התאילנדי שלו. תבורי הגיע למסקנה שאם זה ייגמר, הוא יגמור את זה יפה. "אני אשמח למות באורגזמה, זה המוות הכי טוב. יש כאלה שמשתינים בבריכה ויש כאלה שמשתינים מהמקפצה. כשגרתי בווגאס חשבתי: מצדי, שישימו לי ז'יטונים על הקבר. רגע לפני גיל 60, יוצא לי לחשוב לאן אני אלך? האם אני אחזור? האם אני לא אחזור? יש גלגול נשמות? זה הכל פילוסופי. אף אחד לא יודע את האמת, לא היהודים, לא המוסלמים, לא הנוצרים ולא הבודהיסטים. עד היום לא עשיתי צוואה. אתה יודע מה המרוקאים כותבים בצוואה? 'תסתדרו!'".
המחשבות המורבידיות התחזקו בתקופה האחרונה לא רק בגלל יום ההולדת העגול המתקרב. "היום יש בחיי יותר ימי צער מאשר ימי אושר", הוא אומר. "מסביבי יש מחלות, יש חברים שהולכים, וקרו דברים במשפחה. שלמה, אחי, חולה בסרטן סופני. הוא היה ג'אבר, איש חסון, היום הוא בהוסטל. לפני שנה וחצי התאבד בן משפחה קרוב שלי. ילד יפה תואר בן 29. מטר תשעים גובה, עיניים כחולות. הוא קנה בלון גז ארוך, שם מסיכה והלך לישון. בבוקר למחרת הוא לא הגיע לעבודה. לא יודעים על איזה רקע התאבד, הוא לא השאיר מכתב. עד עכשיו לא פרסמנו את זה, לא היה נעים לפרסם. זה היה כל כך עצוב. ירדו לי דמעות ולא יכולתי להיכנס לטקס של הקבורה. הייתי בבית קברות אבל עמדתי בחוץ.
"ועדיין עצוב לי על מותו של חברי עוזי חיטמן, למרות שכבר עברו כמה שנים. לא הייתי בהלוויה שלו כי הייתי בהפלגה על אוניה. אבל היום אני בין היחידים שהולכים לאזכרות שלו, לא ראיתי אף אמן שם, למרות שהוא כתב לעשרות אמנים. עוזי לא יוצא לי מהראש עד היום, ובשבילי הוא חי. הוא כתב לי 40 שירים בקריירה. בחייו לא פרגנו לו מספיק, וכמו זוהר ארגוב, הוא זכה להערכה גדולה יותר לאחר מותו".
מה יגידו עליך אחרי מותך?
"זה לא מעניין אותי. אני בטח אהיה כבר עם 70 בתולות".
העיקר הבריאות.
"אני מכור לסיגריות, מעשן קופסה וחצי ביום, אבל אני חושב שאני בריא, ישתבח שמו. למרות שאני לא הולך לבדיקות רפואיות. אבל לפני 'האח הגדול' עשו לי בדיקות רפואיות והכל היה בסדר. אבא שלי מת בגיל מאה בערך ואף פעם לא ראה רופא. אני מרגיש בריא, אני יכול לדפוק לך 150 כפיפות בטן בלי להתאמץ. אני עושה סקס שעתיים-שלוש בלי בעיה. מדי פעם עם ויאגרה ועם עלי גת".
הפגישה עם תבורי, אייקון האייטיז, מתקיימת בחודש שהתחיל עם תחייתה של הסדרה "דאלאס" והסתיים במותו של יצחק שמיר. תחושת המסע בזמן מלווה גם את הכניסה לווילה של תבורי בבית דגן, שבה צולמה "התבורי'ס". הריאליטי כבר נגמר, אבל ארבע מצלמות עדיין מרשתות את הכניסות לבית. הסלון נראה כמו מוזיאון לתולדות שימי תבורי, עם המון פוסטרים, ציורים ותמונות שלו, בהם צילום ענקי שלו עם זוהר ארגוב, תמונה שלו מוצץ אצבע וציורי פורטרטים של הכוכב. בחדר השינה, אולי כשיטה ייחודית להרשים את הבחורות שהוא מארח, תלוי מכתב תודה שכתב לו לפני 25 שנה ראש הממשלה יצחק שמיר, בעקבות הופעתו של תבורי ביום הולדתו. בחדר הוא גם מציג לראווה בקבוקי יין "שימי תבורי", מיזם כושל שלו מהעבר. תבורי טוען כי זו רק טיפה בים. "אין לי שחצנות לתלות הרבה דברים שלי על הקיר", הוא פוסק.
בעבר כתבו על תבורי שהוא מזכיר במיוחד את בן דורו, צביקה פיק: שניהם יותר ליצנים מאשר זמרים. כמה הולם אם כן ששניהם נטלו חלק בכמה תוכניות ריאליטי של קשת - פיק ב"כוכב נולד" ו"המאסטרו" שנתפר סביבו ותבורי ב"האח הגדול", שם זכה במקום השני, ובתוכנית "התבורי'ס" לצד ארבעה משבעת ילדיו - אלירן, אריאל, דניאל ובן-אל, שחיפשו צלע נשית לסיבוב הופעות של המשפחה. התוכנית ספגה ביקורות קטלניות ("המוצר הטלוויזיוני הנחות ביותר שפקד אי פעם את המסכים בישראל, לא פחות", נכתב באחת הביקורות), ולתבורי יש הסבר.
"תבין", הוא אומר, "הילדים שלי בחיים לא היו בתוכניות טלוויזיה, והם התביישו מהמצלמה. הכל נעשה במהירות, והייתה בעיה בעריכה של התוכנית. כל יום היו ממציאים מה שנצטרך לעשות למחרת, זה לא שבאו עם תכנון שעליו חשבו כמה חודשים מראש. הכל היה מרוח, ברדק. זה לא אשמתנו. אנחנו היינו מתוקים וחמודים. אבל לא היה רועה שיוביל את הצאן. אגב, רציתי נורא שאייל גולן יבוא להתארח ב' תבורי'ס', אפילו נדנדתי, אבל הוא לא הגיע לתוכנית שלי. זה ביאס אותי. אני לעומת זאת הסכמתי להתארח בתוכנית שלו באותו ערוץ. אבל אייל גולן מותק, הוא אירח אותי לשלושה שירים בעשר הופעות בקיסריה. גם ירדנה ארזי התחמקה מלהתארח בתוכנית, למרות שבכל תוכנית שהייתה לה בטלוויזיה והיא ביקשה שאבוא אז הייתי בא. היא שיחקה אותה שזה לא מתאים לה".
גם ההרכב הנושא את שם התוכנית, "התבורי'ס", לא המריא.
"זה גם באשמתנו. לא הוצאנו דיסק משותף של התבורי'ס. כל אחד בוחר לו קריירה עצמאית. הם מקסימים על הבמה. אבל הם לא יהיו אף פעם מין חמישיית ג'קסון כאלה, כי יש ביניהם קרבות אגו, וכל אחד רוצה להיות לבד. והם לא הסתדרו בחזרות. אני לא יכול להטיל עליהם משמעת, ולהגיד למה איחרת".
ביקורת נוספת הטיחה בתבורי, מעל דפי מוסף זה ממש, הזמרת אילנית. "בחיים לא הייתי הולכת לתוכניות כמו 'האח הגדול'", אמרה ל"סופשבוע", "צר לי שהטלוויזיה שלנו הפכה למוקד של חיטוט בחיים פרטיים. זאת בושה וכלימה שראו את שימי תבורי ישן עם אצבע בפה ב'האח הגדול'. למה הוא היה צריך את זה? אולי זה הביא לו פופולריות באותו זמן. איפה הפופולריות שלו היום?".
"אם אילנית תתחיל למצוץ את האצבע שלי היא תרגיש איזו הנאה זאת", אומר תבורי. "אני מכניס אצבע לפה כשאני הולך לישון כי זה מרגיע אותי, זה ההרגל שלי, אני צריך לעשות חשבון למישהו? זה אצבע שלי! מה יש לי להתבייש? אפילו אם הפלצתי ב'האח הגדול' - זה גם חלק מהאדם. בסך הכל לא עשיתי שם מי יודע מה שטויות. אני אגיד לך למה הלכתי ל'האח הגדול' - כי רציתי כסף".
קיבלת שם כדורים פסיכיאטריים?
"כשסיפרו לי על הכתבה על הכדורים הפסיכיאטריים, חשבתי: אולי קיבלתי כדורים פסיכיאטריים ואני לא זוכר? יכול להיות שביקשתי כדור שינה? אבל אני ממש לא זוכר מה היה, הכל מטושטש אצלי. לנו בכל אופן הייתה פסיכולוגית ולא הפסיכולוג ההוא. היא דיברה שטויות, שאלה דברים כמו מה אתה אוהב לצייר. אני חושב שמי שהיה במצוקה בתוכנית צריך היה להוציא אותו, לא לתת לו כדורים.
"אגב, קרה משהו איתי בבית האח הגדול שלא שידרו. היה שלב שרציתי לצאת. הרגשתי מצוקה שם. יש משהו באוויר בתוך הבית, מין מצוקה של צינוק, אולי בגלל המצלמות, אולי בגלל האנשים. שבוע ראשון הרגשתי טוב, אבל אחר כך התחלתי להרגיש שם לא טוב. אחרי שלושה שבועות נכנסתי לחדר 'האח הגדול', אמרתי לו, שמע, אני 20 דקות מהבית, תזמין לי מונית, אני לא רוצה להיות פה יותר דקה. דבר עם קופרמן או עם מי שצריך, אני לא יכול להיות פה יותר, אני רוצה הביתה. לא רוצה את הפרסומת. ואז אמרו לי, תשמע שימי, אם אתה יוצא עכשיו אתה לא מקבל אגורה, ככה כתוב בחוזה. וזה היה שבוע אחרון. ביקשתי לראות את החוזה, להיזכר על מה חתמתי, הקריאו לי את החוזה בחדר 'האח הגדול'. הבנתי שאם אני עוזב אני באמת לא אקבל אגורה, אז בסוף נשארתי כדי לא לאבד את הסכום היפה שנתנו לי, בסביבות 30 אלף דולר לחודש שבו הייתי בבית".
חייו הפרטיים של תבורי סוערים במיוחד ומרובי פרשיות, ולפעמים נראו כאילו הומצאו במיוחד כדי שלחברו ננסי ברנדס יהיה חומר לבדיחות. הוא התחתן והתגרש שוב ושוב, ניהל רומנים בעת נישואיו, התמכר להימורים ואיבד סכומי עתק, דילג בין ארצות הברית לישראל, הסתבך עם מס הכנסה, חזר בתשובה ובשאלה ועוד ועוד, שלל עניינים שהשכיחו לעתים את העובדה ששימי תבורי הוא פשוט זמר גדול.
הוא נישא לג'ניפר ג'וסלין לאחר היכרות קצרה, הביא עמה לעולם שלושה ילדים, והתגרש ממנה לאחר 11 שנה; נישא לאביבה אזולאי כשהייתה בת 17 בלבד, נולדו להם בן ובת; נישא בשלישית לאסנת לורבר, שילדה לו שני בנים; וב-2009 נישא לסילביה זיו, המתגוררת בארצות הברית.
לשימי יש הרבה תכונות טובות, נאמנות לנשותיו אינה אחת מהן. "הופעתי פעם במועדון הכנסת ברמת גן, ושם אספתי מישהי צעירה שהכרתי באותו יום, מישהי שבא לה עלי ובא לי עליה, והלכתי איתה לבית מלון בטיילת בתל אביב. לא יודע איך אביבה ידעה על זה, לא יודע מי הלשין לה. פתאום אשתי אביבה מופיעה בבית מלון. צלצלו אלי מהלובי ואמרו לי שאביבה למטה. היא התחילה לצעוק ולהיכנס לקריז עלי ועל הבחורה. נו, אז תפסה אותי בוגד, אז מה. שטויות. אחר כך השלמנו".
אחרי ארבע שנים נפרדו בכל זאת. בתקשורת נכתב שאביבה מאשימה אותו שהוא בוגד בה, מאלץ אותה להשתתף באורגיות ומתעלל בה פיזית. "זה שקר, זה מה שהעורך דין שלה אמר לה להגיד עלי. רק הטענה על הבגידה נכונה", אומר תבורי ומספק גרסה חלופית. "בסופו של דבר התגרשנו, בגלל שיום אחד אביבה התעוררה ורצתה מכונית ספורט. אמרתי לה, בשביל מה? היה לה אז וולוו 740. אמרתי לה, יש לנו בן ובת, תינוקות, ואת רוצה עכשיו אוטו ספורט פתוח? מה, את רוצה להיות על במה ברחוב? היא אמרה: אני אעשה את זה לבד. אמרתי: אם את עושה את זה, אני אורז מזוודה והולך. היא הלכה והזמינה את האוטו ספורט האמריקאי, ואני לקחתי את המזוודה ואמרתי לה: נגמר
כל מה שהיה לה חשוב זה מכוניות פאר והקריירה שלה ולא הילדים. היום היא עוד מעט בת 40 והיא רוצה להיות דוגמנית".
אשתו הנוכחית, סילביה, היא אישה אמידה המתגוררת בבל אייר. "אלה נישואים חופשיים, אני יותר חבר שלה", אומר תבורי. "אין לה מה לקנא. היא לא מפריעה לי בחיים, אני יכול גם לא לראות אותה חצי שנה או שנה. היא לא אומרת לי: למה אתה לא בא? ולא אומרת: למה הסתכלת על התחת של ההיא? מי שלא רוצה את התנאים שלי, יכולה לשלוח לי בדואר את הגירושים. זה לא נקרא בגידות, מבחינתי בגידה יש רק במולדת".
יש מצב ששוב תתגרש, תתחתן עם מישהי בת 20 ותביא ילד שמיני?
"סגרתי את הבסטה של הילדים שלי. לגבי בת זוג חדשה? איך אמר אחד הילדים שלי בעניין זה: אצל אבא שלי אי אפשר לדעת".
אתה יכול להסביר את האובססיה שלך לכיבושים מיניים?
"לא נולדתי עם ביטחון. אני בחור ביישן מטבעי, מילדותי. אבל החיים שאליהם נקלעתי נתנו לי ביטחון, אפילו ביטחון מופרז. לכן חיי היו תמיד סביב סגנית מלכת יופי, סביב דוגמנית, כמו שחוגג היום אייל גולן. אגב, תגיד לאייל גולן, שבתאילנד יש כמו החברה שלו מיליונים. מין זה מצרך שהקדוש ברוך הוא נתן לגבר. בסקס ניסיתי הכל, אח שלי, הייתי עם שתי נשים באותו לילה, הייתי עם שלוש נשים באותו לילה. אבל את כל מה שעשיתי עשו כבר אחרים גם לפני, וגם את מי שעשיתי עשו כבר אחרים לפני. וגם אחרי. אבל עם גבר לא הייתי, חס וחלילה, וגם לא אהיה".
פנק את קוראינו בעצה מינית.
"הטיפ שלי הוא שצריך לדבר הרבה כשעושים סקס. תוך כדי, צריך לדבר הרבה שטויות. מצדי אפילו תשיר לה ביידיש, למרות שאת זה דווקא לא עשיתי. חברים אמרו לי פעם: 'כשאני עושה סקס עם אשתי, אני לא מדבר. אני כמו גולם כזה'. אז אני מציע לגברים לדבר הרבה בסקס, כי חוץ מלזיין אותה צריך גם לזיין לה את המוח".
בנוסף למערכות יחסים, היו מקומות נוספים שבהם חרמנות היתר היוותה מכשול?
"פעם רצתי לראשות עיריית נס ציונה. היה צפי שאהיה לפחות סגן ראש העיר, אבל בדקה ה-90 ירדתי מזה. אמרתי לעצמי, מה אתה צריך את השטויות האלה? אם תצא עם בחורה כראש העיר, כולם יכתבו עליך. אם תבוא איזו בחורה חתיכה למשרד, יבוא לה עלי, יבוא לי עליה ויהיה רומן, זה עלול לסבך אותי".
חולשה נוספת שתבורי מודה בה בפה מלא היא חולשה להימורים. "טונות של כסף הפסדתי בחיים", הוא אומר, "הייתי גמבלר, הפסדתי את כל הכסף שלי. הימורים זאת מחלה. אדם לא מודע לזה שהוא מכור. כל הכספים של החסכונות, של ההופעות, הכל איבדתי בהימורים. 30 שנה בלי להרגיש. בשנת 1986 היה לי פנטהאוז 450 מטר בראשון לציון. מכרתי אותו, נסעתי לשנה לניו יורק ואיבדתי
את כל הכסף באטלנטיק סיטי. כל יום הייתי מפסיד 6,000-5,000.
"פעם הפסדתי 27 אלף דולר בלילה, היו מקרים עצובים כאלה, עד שנגמר כל הכסף בלי להרגיש. עשיתי חשבון שבמהלך כל חיי איבדתי לפחות מיליון דולר בהימורים, שזה בטח מה שאייל גולן מרוויח בחצי שנה. ב-2002 אחרי שנתיים שבהן הייתי בווגאס והכרתי שם כל רחוב, חזרתי לארץ, וכל מה שהיה לי זה אלף דולר בכיס. שבעה ילדים, מזונות לשלוש נשים, ורק אלף דולר בכיס, בלי חסכונות, בלי דירה או אפילו חדר, בלי מכונית. וחוב של ארבעה מיליון שקל למס הכנסה שתבעו אותי".
והיום?
"היום אני כבר לא משחק, בכסף אני משתמש בצורות אחרות. למשל בניתי בית. או לבזבז את הכסף בנסיעה לתאילנד. היום אני משחק בלאס וגאס רק במשחק אחד, דייס, ואני יכול להמר כל השבוע על מאה דולר, מאתיים דולר. למדתי את הטריק".
עוד שימוש נפוץ של תבורי בכסף הוא לצורכי עסקים. תבורי היה משוכנע ביכולתו להיות איש עסקים לא פחות מוצלח מאשר להיות זמר, אף שהמציאות טפחה שוב ושוב על פניו. בין השאר הוציא את "שימי ג'ינס", מותג אופנה שיצר עם אשתו ג'ניפר. הוא שכר שתי קומות באלנבי, העתיק גרסה של ג'ינס כלשהו, תפר בעזה ואפילו כתב ושר פרסומת לרדיו: "כל היום מדברת/ בשימי ג'ינס את צועדת/ לכל פינה בעיר/ כולם שרים את השיר/ שימי ג'ינס!". "הבאתי משקיע, ישראלי מניו יורק. אני לא שמתי דולר", משחזר תבורי. "הסיכום היה שנתחלק ברווחים 50-50. אבל אז פרצה מלחמת לבנון הראשונה, כל הצ'קים חזרו והחברה נסגרה. אני לא הפסדתי שום אגורה".
ב-2004 הוציא 12 אלף בקבוקים שעליהם הופיעו שמו תמונתו, והפעיל לחצים על חברים לקנות ממנו ארגזים. "עשיתי הכל לבד, גם את ההפצה, בתקווה שבסוף יבוא איזה יקב מראשון לציון ויקנה אותי. לא יצא מזה כלום". בין הרעיונות הרבים שלא מומשו ניתן למנות למשל את "שימי דרינק", משקה אבטיח עם טיפת מלון שחשב להוציא פעם. טיפת המלון, הסביר לחבריו, היא כדי שקוקה קולה לא יוכלו להעתיק ממנו את המשקה.
אבל חייו העסקיים היו הכי רחוקים מלהיות משקה אבטיח עם טיפת מלון. הוא הסתבך למשל כשפתח בנס ציונה את "בוטיק הלנה", על שם השיר הראשון שהקליט. "ב-1977 השותף שלי הביא שישה זוגות מגפיים גנובים, שם אותם בבוטיק, ואני נעצרתי. בעיתונות כבר עשו מכל המשפחה שלי כנופיה, ממני עשו ראש מאפיה, ששולחת אנשים לגנוב. הייתי עצור 11 יום. כתבו שהזוכה בפסטיבל הזמר המזרחי נתפס עם רכוש גנוב, שישה זוגות מגפיים. בסוף זה נגמר בשלוש שנים על תנאי ונו נו נו. התקדים היה שהשופט אילץ את משטרת ישראל לאפשר לי לצאת מבית המעצר להופעה בליווי שני שוטרים. היה ממש רוק בבית הסוהר".
גם מועדון שפתח בעבר באילת נקשר בהסתבכות. "לקחתי שותף, וכשעזבתי את המועדון נתתי לו כסף לשלם למי שחייבים. אבל הוא לא שילם, המניאק הזה. פתאום אני רואה הוצאה לפועל באה אלי הביתה, כשאני שוכב על המיטה עם הילדים. הצטרפה למעקלים נערה בת 16 גבוהה ויפה, אביבה, הבת של הבוס של המעקלים. אז אני עיקלתי את אביבה. הזמנתי אותה להופעה, וכשהגיעה לגיל 17 ומשהו התחתנו".
חבריו אומרים שהוא הפסיד סכומי עתק בהרפתקאותיו העסקיות שלו, "אפילו יותר כסף מאשר בהימורים", אומר אחד, אבל שימי מכחיש. "לא הפסדתי ולא הרווחתי בעסקים", הוא מתעקש. גם היום, הוא עדיין רוצה להיות איש עסקים יותר מאשר זמר. בעת הראיון בחדר השינה שלו, שימי קם ממקומו, הולך לאמבטיה הצמודה וחוזר משם בחיוכו מלא השיניים כשבידו מוצר שרכש בחודש שעבר בתאילנד - שמפו שהוא גם צבע לשיער. "אתה חופף את הראש חמש דקות ויוצא עם שיער שחור, בלי שתצטרך לשים שומן שלא יידבק הצבע. פה הכל טבעי, משמן זית. זה מיוצר בסין, ואני רוצה לייבא את זה עכשיו".
סילביה, אשתך העשירה שגרה בארצות הברית, לא עוזרת לך כלכלית?
פאוזה. תבורי שותק, נראה כמי שמחשב את דבריו, ורק אז אומר: "ממש לא. זה הכל סיפורים ואגדות".
***
בבית הכנסת בתאילנד אמנם לא צחקו מהבדיחה של תבורי, אבל אל תטעו, תבורי הוא איש מאוד מצחיק. בכל כמה דקות הוא עוצר לפתע את שטף דיבורו, ובאופן לא צפוי ממשיך את התשובה בשירה, ממש כמו דמות ממחזמר. כשאני תוהה מה סוד המשיכה של נשים אליו, הוא מצטנע ואומר "לא יודע, את זה תשאל אותן" ; אבל מיד אחר כך מחייך כמו ילד שממתיק סוד, ורק שר לי רמז: "אלוהים נתן לך במתנה, דבר גדול, דבר נפלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם