הנשים הזרות שבעליהן הישראלים מאסו בהן
ניצול, סחיטה ואלימות: זה מה שקורה לאותן נשים אחרי הגירושים. כך מסייעת ישראל לגברים להתעלל באלו שעשו טעות אחת: התאהבו
"אני לא יכולה להסביר לך איך פחדתי. 19 שנים אני בישראל. אף פעם לא נעצרתי. תמיד עבדתי אצל שגרירים, האנשים הכי מכובדים. פתאום את זרוקה בניידת כמו פושעת. בכיתי הרבה והייתי בלחץ. הם אמרו לי'סטופ איט, תהיי בשקט'. ביקשתי שיעצרו רגע כדי שאוכל לקנות מים בקיוסק אבל הם לא הסכימו".
בתמונות מחיי הנישואים שלהם רוזאנה ובעלה דווקא נראים מאושרים. אורטליאנו מספרת על מסיבות משפחתיות, מסעדות, בילויים עם חברים. בחגים היה קונה לה תכשיטים. "אהבתי להכין לו את האוכל שהוא אוהב: נודלס, כמו כל הישראלים", היא נזכרת. הם הכירו בשישי בערב לפני יותר מעשור, בכניסה למועדון בתל אביב. רוזאנה ממוללת טישו בידיה ומוחה את הדמעות כשהיא משחזרת כיצד הסיע אותה הביתה והם "דיברו כל הלילה".
התאהבת בו?
"כן. גם עכשיו אני אוהבת אותו. כל פעם שאני מדברת עליו אני בוכה". בשימוע שנערך לה במתקן של עוז בלוד נודע לה כי בעלה, אשר שוהה כעת בקנדה, שלח למשרד הפנים מכתב, שבו הוא מודיע על כוונתו להתגרש ממנה.
"אני כותב מכתב זה וכולי רועד. . . כל השנים האלה אני רק סובל. . . אני בן אדם חולה. התחתנתי איתה לא מרצוני. היא אישה מאוד רעה. היא כל הזמן מפחידה אותי. אין לי חיים משותפים איתה. כל המטרה שלה זה לקבל אזרחות ולזרוק אותי לכל הרוחות. אני מבקש מכם לבטל לה את תעודת הזהות ולשלוח אותה בחזרה לפיליפינים", כתב בכתב יד רועד.
עד קבלת המכתב מקנדה משרד הפנים מעולם לא פקפק בכנות הקשר בין השניים, אבל מהרגע שבו התקבל התבשרה אורטליאנו כי הבקשה שלה לקבלת האזרחות מבוטלת, ועליה לעזוב את הארץ באופן מיידי. "חשבתי שזה תרגיל של החקירה, שבוע לפני כן הוא דיבר איתי. לא האמנתי שהוא יעשה לי דבר כזה".
אילו אורטליאנו הייתה ישראלית, בעלה היה צריך לדבר איתה, להודיע לה שהוא מתכוון להיפרד ממנה, להגיע איתה להסכם ולהתמודד עם הליך גירושים שבו היו זכויותיה נשמרות בסיוע עורך דין. אבל מאחר שרוזאנה לא ישראלית, בעלה שמאס בה לא צריך להתמודד עם שום דבר. להפך, הוא פשוט יכול להעלים את בעיית קיומה. די בכך שיודיע לה כי היא "מגורשת" - אין צורך אפילו במסמך רשמי בחתימת נוטריון, די שישרבט את הבשורה על פתק והמדינה נערכת לבצע את ההוראה.
נציגי משרד הפנים לא טורחים לחפש תשובה לשאלה הבלתי נמנעת: מדוע בעלה של אורטליאנו בחר להתכחש לה דווקא עכשיו? "בן הזוג נוטש את ארצו ואת אשתו, משאיר מכתב מבולבל ושקרי שאותו הוא דואג לשלוח, באמצעות
עורך דינה, ידין עילם.
האפיק היחיד כמעט שדרכו אזרחים זרים יכולים לקבל אזרחות ישראלית היום הוא מתוקף נוהל של משרד הפנים, המעניק מעמד לבני זוג של אזרחים (אלא אם כן אתם שחקני כדורגל פופולריים). כמו במדינות אחרות, גם בישראל המעמד הולך יד ביד עם הזכויות. למי שאין מעמד חוקי, אין גם ביטוח בריאות, רישיון עבודה או זכויות סוציאליות. הוא שקוף.
השגת האזרחות היא הליך ארוך ומדורג שאורך ארבע שנים וחצי (שבע, במקרה של ידועים בציבור), ובזמן הזה חובה על בני הזוג להוכיח את כנות הקשר ביניהם, בין היתר בהתייצבות פעם בשנה לשימועים במשרד הפנים. על פי הנוהל, מרגע שפסק הקשר הזוגי, אין סיבה להעניק לבן הזוג הזר אפשרות להישאר כאן - ועליו לצאת את ישראל.
יותר מאי פעם אנו עדים היום לגידול במספר הזוגות המעורבים בישראל. ברוב המקרים כמובן מדובר ביחסים אמיתיים הנמשכים שנים ארוכות ומניבים משפחות מאושרות. אבל החוק מאפשר לגבר שיודע כי זוגתו המהגרת - הנמצאת בתחתית הסולם החברתי - תלויה בו לחלוטין, לנצל זאת נגדה. ורבים אכן עושים זאת.
היום כבר ברור כי מדובר בתופעה שהולכת וגוברת. ממצאי תחקיר סופשבוע מעלים כי הליך הסדרת המעמד בישראל הפך לאמצעי שליטה של גברים בנשים מהגרות, שהופכות תלויות בבן הזוג הישראלי ועוברות ניצול, סחיטה ועינויים פסיכולוגיים.
מדובר בדפוס התעללות חדש, בחסות החוק, שמקבל ביטוי בכמה אופנים. לקראת הסדרת המעמד של האישה עלול בן הזוג לאיים שלא יגיע לפגישה במשרד הפנים, נתקף בהתקפי קנאה, סוחט ממנה כסף, דורש ממנה רשימה ארוכה של מתנות, או נעלם לתקופות ממושכות.
אלימות פיזית ומילולית נפוצה גם כן. עורכי דין וארגוני זכויות אדם מדווחים כי היום חיות בישראל עשרות נשים זרות שננטשו על ידי בעליהן רגע לפני קבלת האזרחות - מה שמוביל אוטומטית לסיום הליך הסדרת המעמד שלהן ולגירושן מהארץ (ידוע גם על מקרים בודדים של גברים שמנוצלים בדרך זו על ידי נשים).
"הכל נועד לגרום לנשים לפחד לנוע בחופשיות ולהיות צייתניות", אומר עו"ד עילם. "משמעות הדברים היא כי הגבר זוכה לשלוט בזוגתו. פעמים רבות אנחנו מגלים שבן הזוג הוא שמדווח למשרד הפנים על הפרידה, ולפעמים מוסיף מידע על מנת להשחיר את דמותה של האישה: בגידות, ניצול כספי, או המשפט המוכר מכל 'גיליתי שהיא ניצלה אותי רק כדי לקבל מעמד בישראל'.
"מעניין לציין שאת המידע הזה הוא תמיד מגלה ברגע האחרון, כשהיא רגע לפני קבלת המעמד. מה שמדהים הוא שהמדינה באופן אוטומטי מקבלת את הגרסה של הגבר. העובדה שהמדינה משתפת עם זה פעולה רק מעודדת את הגברים האלה ומגבירה את התופעה".
11 שנים הם חיו יחד. לפני שש שנים התחתנו בטקס צנוע בפיליפינים, וכשחזרו לארץ החלו בהליך הסדרת האזרחות שלה, מתוקף הנוהל המקנה מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים. באפריל 2010 הייתה אמורה להגיע לשלב האחרון בתהליך שמקנה זכאות להגיש את בקשת האזרחות הסופית.
בנקודה זו הכל החל להשתנות. אורטליאנו מספרת כי מאותו רגע בעלה החל להתנכר לה, דרש ממנה לשלם על הקניות שעשה ונתקף התקפי קנאה עזים. "בחצי שנה האחרונה הוא התחיל לשחק איתה. היא הייתה מגיעה לעבודה בוכה. הוא היה מתקשר אלי בהתקפי קנאה וכעס, שואל אם היא עובדת עכשיו ואיפה היא מסתובבת כי הוא לא מאמין לה", אומרת נוגה אורון, המעסיקה של רוזאנה.
רוזאנה מספרת כי בעלה התחיל לאיים עליה בצורות שונות. "הוא אמר לי, 'את צריכה להיות נחמדה איתי כי אני היחיד שיכול לחדש לך את הוויזה'. הוא ביקש ממני לקנות לו דברים. לשלם על זה ועל זה. אני שמה לב שפתאום יש לו שליטה על החיים שלי. אמרתי לו, 'אתה בעלי החוקי, למה אתה משחק איתי? אני מבקשת את אהבתך. למה אתה מתנהג ככה ומפחיד אותי?'. הוא כל הזמן אמר לי,'אם תקבלי אזרחות את תעזבי אותי'. אמרתי לו,'לא, אתה טועה'".
בפברואר 2011 נסע הבעל לקנדה לצורך הסדרת זכותו לפנסיה (יש לו אזרחות קנדית). לפני שנסע הבטיח לה כי יחזור עד מאי, כדי ללוות אותה לפגישה הגורלית במשרד הפנים. כמה שבועות לאחר מכן הוא נעלם. "הוא לא ענה בטלפון. לא התקשר. התחלתי לדאוג לו. חיכיתי לו בשדה תעופה אבל הוא לא חזר. התחלתי לבכות באמצע שדה התעופה".
מתי הבנת שהוא עוזב אותך?
"אני רק דאגתי שאולי קרה לו משהו. לא חשבתי שהוא יעשה לי את זה. אני סומכת עליו ואוהבת אותו".
מאחר שהגיעה ללא בעלה לפגישה במשרד הפנים, סירבו נציגי רשות האוכלוסין לחדש את אשרת השהייה שלה. לא עבר הרבה זמן, ורוזאנה מצאה את עצמה כשוהה בלתי חוקית.
כמה שבועות אחר כך התקשר בעלה מקנדה. "הוא התחיל לדבר ככה. . . מוזר", היא אומרת. "את יודעת, רצה לעשות סקס בטלפון. אמרתי לו, 'מה זה? מאיפה למדת לעשות את הדברים האלה? אף פעם לא דיברת ככה מקודם'. שאלתי ,'למה לא התקשרת? לאן נעלמת? למה אתה מתייחס אלי ככה?' הוא אמר,'אני מצטער. אני אוהב אותך ועסוק פה. זה לוקח יותר זמן ממה שחשבתי'". שבוע לאחר מכן היא נעצרה.
לפי אורטליאנו, מעולם קודם לכן לא פקפק משרד הפנים בכנות הקשר בינה לבין בעלה. קרובי משפחה ושכנים צירפו לטפסים שהגישו, כמקובל, המלצות. אחד השכנים, עורך דין במקצועו, שיגר למשרד הפנים מכתב כשהחלו הבעיות: "היא אשת איש, התנהלותה מופתית. אישה מסורה לבעלה ולביתה שהמשיכה וממשיכה לעבוד משעות הבוקר עד ליל", כתב. "רואה אני התנהלות של בעל כלפי אשתו בצורה לא הוגנת ולא מוסרית עת השתמש בה כחפץ וצעצוע לצרכיו האישיים, וכחלוף זמן, כמו ילד שסיפק צרכיו, זורק את הצעצוע בציניות ובכפיות טובה".
"אני צריכה צדק", אומרת רוזאנה בכאב. "לא התחתנתי איתו בשביל הניירות. אני עשיתי הכל בשביל להיות אישה טובה. עשיתי את התפקיד שלי הכי טוב. כמעט 20 שנה אני כאן, האחיות שלי כאן והחברים שלי. 11 שנה אנחנו ביחד. החיים שלי הם פה. אני בת 53, מה אני אעשה עכשיו אם יגרשו אותי? אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי".
חשוב לציין שלאובדן המעמד יש חריגים בצורת נהלים שנקבעו, בהם נוהל נשים נפגעות אלימות, או נוהל המתחשב באלמנות. נשים שרוצות לערער על ההחלטה לגרשן מהארץ רשאיות, על פי הנוהל, לפנות לוועדה הבינמישרדית לעניינים הומניטריים.
לפני שנתיים התפרסם בסופשבוע תחקיר שחשף לראשונה את שיטות הפעולה של הוועדה הזאת, מהסודיות ביותר שפועלות בארץ. מדובר בוועדה שזהות חבריה חשאית, הפרוטוקולים שלה מושחרים, תשובותיה לא מנומקות, והיא פועלת בחוסר שקיפות, אטימות ושרירות לב. לאחר פרסום התחקיר עודכנו הנהלים, אולם עורכי דין רבים וארגונים המטפלים בזכויות של עובדים זרים טוענים כי הסחבת עדיין חוגגת ובקשות רבות מסורבות ללא הנמקה.
יומיים אחרי שאלכסנדרה (שם בדוי) סיפרה לבן זוגה הישראלי כי היא בהריון, היא נעצרה על ידי פקחי יחידת עוז וגורשה למדינה שממנה הגיעה, פולין. לטענתה, סירובה להפסיק את ההריון - לדרישת בן זוגה - גרם להלשנה עליה ולגירוש מהארץ. חשוב לציין שאלכסנדרה שהתה בישראל שלא כחוק. ובכל זאת, הקלות שבה גברים יכולים להביא לגירושן המהיר של נשים שעמן הם מקיימים קשר זוגי מעלה סימני שאלה מטרידים.
"כשאמרתי לו שאני בהריון הוא מאוד התעצבן ורצה שאני אעשה הפלה. הייתה בינינו אהבה, אבל ההריון גמר את מערכת היחסים שלנו. ידעתי שאין סיכוי שאני הורגת את הילד. יומיים אחרי זה הגיעו לעצור אותי. לא היה לי מעמד חוקי. הם ידעו בדיוק איפה אני גרה והם דפקו לי בשתיים בלילה בדלת. מישהו הלשין עלי. זה לא צירוף מקרים שזה קרה בדיוק אחרי שאמרתי לו שאני בהריון".
שלושה חודשים לאחר שגורשה שבה אלכסנדרה לישראל. כשנולד הילד היא ניסתה ליצור קשר עם האב על מנת שיכיר בבנו. "מה הייתי עושה שם בהריון עם הילד?", היא אומרת בתשובה לשאלה למה חזרה. "אף אחד לא היה מקבל אותי לעבודה. ואיך הילד היה גדל בלי אבא? לא הייתה לי ברירה. ילד צריך את האבא שלו ואני רציתי שהדברים יהיו רשומים ומתועדים. וזה גם הילד שלו. הוא צריך לתמוך בו. כשחזרתי התקשרתי אליו. הוא שאל אותי,'מה זה, מאיפה את מתקשרת?'. אמרתי מתל אביב. הוא נשמע מאוד מופתע. הוא אמר לי,'אני כבר חוזר אלייך'. עד היום הוא לא חזר", היא מחייכת במרירות.
אלכסנדרה היא שוהה בלתי חוקית. כל בקשותיה לקבלת מעמד חוקי בישראל נדחו. היא הגישה ערעור על החלטת הגירוש למשרד הפנים. מדובר בסוגיה סבוכה במיוחד שכן הילד, כבר בן שבע, הוא אזרח ישראלי אשר גדל והתחנך כאן - וגירוש שלה מהארץ פירושו גם גירוש שלו.
בלי מעמד חוקי ובלי אישור עבודה, אלכסנדרה נודדת בין עבודות ניקיון, מתקשה לפרנס את בנה ואת עצמה. "אני מרגישה שהגברים פה יכולים לעשות מה שהם רוצים. תאמיני לי, אני לא היחידה".
איך את מסתדרת?
"אני מתמקדת בלחיות ולגמור את היום, ולא ליפול לרגשות. אין לי זמן לחשוב על הדברים האלה. היה לי כעס. היום הוא לא חי בשבילי".
הילד שואל על אבא שלו?
"כל הזמן. הוא אומר,'אמא, תזמיני אותו, אם תריבו אני אגיד לכם להיות בשקט'".
למה את נלחמת להישאר כאן?
"הילד שלי ישראלי לכל דבר. אני מנסה להסביר לו ולדבר איתו אבל הוא אומר, אני גדלתי פה ואני שייך לפה. הוא אומר לי, תסעי לבד לפולין, אני לא מגיע. יש לו חוש הומור כמו מבוגר והוא שובב קצת. אבל כשאני חושבת על זה אני נכנסת לדיכאון שאני מעדיפה כבר לא לחשוב בכלל. מה אני אעשה איתו שם? אני כבר בת 47. דמייני שאני זורקת אותך באיזה כפר ואומרת לך תסתדרי. איך הוא יסתדר שם, במקום זר לחלוטין?".
"זהו מקרה כואב כי מדובר פה בגירוש של ילד ישראלי בן שבע, וזאת בניגוד להלכה של בית המשפט העליון שקבע שגירוש של אזרח ישראלי מהארץ הוא דבר שאינו עולה על הדעת", אומר עו"ד רמי יובל, שמטפל בבקשת הערעור של אלכסנדרה.
עו"ד יובל ייצג כמה וכמה נשים שאיבדו את מעמדן החוקי כתוצאה מסיום מערכת היחסים הזוגית עם גבר ישראלי. "המטרה של כל ההליך הזה היא לבדוק אם מדובר בנישואים פיקטיביים, שזו תופעה שאנחנו יודעים שהיא קיימת. אבל די בתקופה של שנה וחצי כדי לוודא שהקשר הוא אמת ולא פיקציה. הבעיה היא שהיום התהליך הזה נמתח כמו מסטיק, לפעמים אפילו למעלה מחמש שנים. מה שזה אומר זה שיש אישה שתלויה תלות מוחלטת בבן הזוג שלה - לעצם הסטטוס שלה, לעצם הזכות לנשום אוויר. אפילו אצל הזוגות הכי מאוהבים, תלות כזאת מפוררת ומחוררת את היחסים".
לפעמים הבירוקרטיה שאליה חשופות הנשים האלה מקוממת במיוחד. במקלט לנשים נפגעות אלימות במרכז הארץ יושבת היום ע'. היא בת 33, ילידת אתיופיה, שנולדה למשפחה קשת יום והגיעה לישראל לאחר שהכירה אזרח ישראלי, שוטר שהגיע לאתיופיה בניסיון לאתר כלה. בביקורו הבא היא נכנסה להריון. חודשיים לאחר שנפגשו הם התחתנו, מה שהוביל לנידויה ממשפחתה. זמן קצר לאחר מכן היא הגיעה לישראל כדי לחיות עם בעלה הטרי.
עם הגיעה לארץ החלה ע' את הליך הסדרת מעמדה מול משרד הפנים. אבל אז התחילו גם הצרות. מרגע בואה לישראל היא סבלה מאלימות פיזית, מינית ומילולית קשה מצד בעלה, כך עולה מפנייה שהוגשה למשרד הפנים על ידי עו"ד עירית גזית מהלשכה המשפטית של ויצו. בפנייה נטען עוד, כי בעלה של ע' התייחס אליה כאל רכושו הפרטי, הביע קנאה אובססיבית כלפיה, אסר את יציאתה מן הבית, ומנע ממנה קשר עם אחרים. מעל הכל, הוא ניצל את חולשתה כחסרת מעמד חוקי במדינה. "הוא כפה עליה יחסי מין תוך איומים כי ידאג לגירושה מן הארץ, וכי ירצח אותה ואת התינוקת שבבטנה. בהזדמנות אחת אף הכה אותה בבטנה", נטען במסמך שהגישה עו"ד גזית.
בהמשך מופיע תיאור קשה של "ליל סיוטים" שהתרחש באוקטובר 2011, כשע' הייתה בחודש השמיני להריונה. בעלה - שוטר הנושא נשק במסגרת עבודתו - השתכר, קילל אותה, איים לרצוח אותה, כפה עצמו עליה ואנס אותה. בעקבות אותו לילה נמלטה ע' מהבית והגישה תלונה במשטרה (ממח"ש נמסר לעו"ד גזית כי התיק ממתין להחלטת פרקליט.
חודש אחר כך ילדה ע' את התינוקת שלה במקלט לנשים מוכות, שבו היא מתגוררת עד היום. האב מתכחש אליה ומסרב לתמוך בתינוקת. עם זאת, הוא לא שכח לפנות לרשות האוכלוסין ולהודיע על ניתוק הקשר הזוגי והפסקת החיים המשותפים. כמעט מיותר לציין, שבפנייתו למשרד הפנים הוא שכח להזכיר את העובדה שהוגשה נגדו תלונה חמורה בגין אלימות. אבל גלגלי הבירוקרטיה פועלים בקצב משלהם.
בעקבות ההודעה על פירוק הנישואין זומנה ע' מיידית לשימוע במשרד הפנים. מכיוון שהזימון לדיון נשלח לכתובת המגורים של בעלה, ע' כלל לא ידעה שנקראה לשימוע. אחרי שלא התייצבה לדיון החליטו במשרד הפנים על הפסקה מיידית של ההליכים לקבלת אזרחות. אשרת השהייה של ע' בוטלה, ונאמר לה שעליה לעזוב את הארץ תוך שבועיים.
הגורמים המטפלים בע' בויצו טוענים שגם לאחר שנודע לפקידי משרד הפנים כי היא שוהה במקלט לנשים מוכות ועברה התעללות קשה ביותר, משרד הפנים לא מצא לנכון לזמן אותה לשימוע חוזר כדי שתוכל להשמיע את גרסתה. צו הגירוש נותר על כנו. העובדה שבמקביל מתנהלת גם חקירת מח"ש נגד הבעל ומתבררת תביעת האבהות שע' הגישה כנראה לא רלוונטית בעיני משרד הפנים.
"איזה מסר זה מעביר לבעלים מכים? ולנשים מוכות נפגעות אלימות? כך, משרד הפנים לא רק נותן יד להתנהגות הזאת של גברים - אלא מעודד אותה", טוענת עו"ד גזית. "לכל הפחות ראוי להמתין עד להשלמת הליך החקירה ולראות אם יוגש כתב אישום נגד הבעל. המדינה בעצם עוזרת לו לסכל את ההליכים נגדו והוא ייצא פטור בלא כלום על מעשי הנבלה שלו".
על פי נתונים רשמיים, כ-200 אלף נשים בישראל סובלות מאלימות במשפחה. בעוד בעשורים האחרונים גברה המודעות לבעיה והרשויות חברו יחד, כדי לעזור לנשים אלה לצאת ממעגל האלימות - כשמדובר בנשים מהגרות, זרות, המדיניות הזאת נשכחת. בעקבות לחצים של הארגונים החברתיים וביקורת של בתי המשפט נקבע נוהל שנועד להסדיר את מעמדן של נשים זרות, שעזבו את בן זוגן הישראלי בשל אלימות. מי שכתב את הנוהל, טוענים ארגוני הסיוע, לא מבין ו/או לא רוצה לעזור באמת לנשים נפגעות אלימות וילדיהן.
תמצית הנוהל קובעת כי אישה נפגעת אלימות עומדת בתנאי הסף אם העבירה בישראל מחצית מהתקופה של ההליך המדורג לקבלת אזרחות. אם לבני הזוג יש ילדים משותפים, נדרשת בת הזוג לשהות בישראל רק שנה במסגרת ההליך המדורג. ע' אינה עומדת בתנאי הנוהל שקבע משרד הפנים. בשבוע שעבר הוגש ערעור בעניינה לוועדת ההשגה לזרים בירושלים.
"המסר לנשים האלה הוא: שבו בבית, תקבלו מכות במשך שנים, אחרת תמצאו את עצמכן בלי מעמד חוקי, נטולות זכויות בסיסיות ומעל לכל - מועמדות לגירוש", טוענת עו"ד גזית. "דווקא נשים כאלה, אשר חשופות יותר לניצול ולמעשי אלימות מעצם היותן מהגרות, אינן זוכות להגנה של המדינה וזכויותיהן נרמסות. זה אבסורד שהמדינה כופה עליהן הסדר כובל, המכפיף אותן לבן זוג אלים. איך זה יכול להיות שב-2012 אנחנו עדיין במצב כזה?".
המצב חמור אף יותר כשלבני הזוג יש ילדים משותפים, שהם אזרחי המדינה. הילדים האלה צריכים להתמודד עם גרסה מעודכנת של בחירתה של סופי: לעזוב עם אמם את המדינה שבה נולדו או להישאר בה עם אב אלים וללא האם.
"מי שכתב את הנוהל פשוט לא מבין את אלמנט השליטה במערכת יחסים אלימה", אומרת עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ מהמוקד לסיוע לעובדים זרים. "תנאי הסף מוכרים את הנשים לידי בני הזוג שלהן. רוב הנשים לא עומדות בתנאי הסף של הנוהל, ולכן אישה שיכולה להיות בקשר אלים ביותר עם בן זוג תנסה פשוט לשרוד ולסבול מכות, התעללות והשפלה, כי היא יודעת שאחרת היא תגורש. הרבה נשים שפונות אלינו מדווחות שככל שמתקרבת הפגישה במשרד הפנים המכות גוברות".
זה לא חייב להיות ככה. מדינות מערביות, ובראשן ארצות הברית, מאפשרות לנשים להגיש בקשה עצמאית להסדרת מעמדן החוקי, ללא תלות בבן הזוג האלים. מאמצים רבים מצד ארגוני הסיוע לשנות את הנוהל נתקלו בסירוב. "הנשים הללו הן, אמנם, קורבנות של בני זוגן הישראלים, אבל לא פחות מכך - של מנגנון שמרני ופטריארכלי שמוסר אותן בידי הגברים, ומעניק להם כוח לחרוץ את גורלן", אומר עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח.
"הסדר שבו האשרה שניתנת למהגרת מיועדת אך ורק למימוש זכותו של הישראלי להקים משפחה, הוא הסדר כבילה. נחוצה פה חשיבה מחודשת והכרה בכך שהמהגרת היא לא מושא למילוי צרכים של מישהו אחר, אלא בת אדם עם זכויות משל עצמה", אמר פלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם