המסלול פחות חשוב
מתמודדים לכנסת נוהגים לבחור לעצמם מפלגה כאילו הייתה אוטובוס - הם עולים בכל מקום שיש בו מקומות ישיבה. איילת שקד כמשל
לש"ס מגרעות משלה, אבל לזכותה ייאמר, היא לא מתביישת בזהותה המגזרית והבוחר מתגמל אותה בקלפי. אנחנו, הציונות הדתית, מתביישים בזהותנו המגזרית והבוחר שלנו מצביע ברגליים. אף אחד מאנשי הציבור מהציונות הדתית לא רוצה שהילד שלו יוריד כיפה, אך הם סופרים גלויי ראש בהפגנות ומנחים את המפגינים להסוות את הכיפות כי רק הפגנה חילונית היא הפגנת העם. סביבתו של ראש הממשלה מורכבת ברובה מאנשי הציונות הדתית אך במגזר עדיין סבורים כי בתפקידים ייצוגיים אמורים לשמש בעיקר חילונים. תסביך של יהודי גלותי שנהג לפעול מאחורי הקלעים.
שכן להצהיר קבל עם ועדה שאתה מעדיף מועמד דתי או מועמדת דתית, זה לא פוליטיקלי קורקט. אז חייבים לשלם מס שפתיים.
לא. אני לא חושבת לרגע אחד שפוליטיקאי חובש כיפה עולה על פוליטיקאי חילוני. יש ויש. כשמדובר בהתמודדות בליכוד, בעבודה או בקדימה (כן, יש גם מפלגה כזאת עדיין), מן הראוי שהמתפקדים יבחרו את מועמדיהם לכנסת משיקולים לאו דווקא מגזריים אם כי גם במפלגות גדולות יש מקום לייצוג של קבוצות ומגזרים.
אבל לא סביר שבש"ס לא יהיה ייצוג ליוצאי עדות המזרח, בישראל ביתנו לא יהיה ייצוג לעולים מחבר העמים, ובבית היהודי, לנשים דתיות.
בשנים האחרונות מתמודדים לכנסת נוהגים לבחור לעצמם מפלגה כאילו הייתה אוטובוס. עולים לאוטובוס שיש בו מקומות ישיבה. המסלול פחות חשוב. לאיילת שקד מבחינתה היה מתאים להתמודד לכנסת מטעם במסגרת הליכוד או למשל מפלגה כמו תחייה לו הייתה קמה לתחייה. אבל מה לעשות אם הפטרון הפוליטי שלה בחר במסגרת אחרת. אז היא עולה לאוטובוס שנקרא הבית היהודי. זאת לא מפלגתה - היא טרמפיסטית. בדומה לאוטובוסים, יש במפלגות מקומות משוריינים. לא לזקנים ולנכים אבל למשל לצעירים, לעולים ולנשים.
אז נכון. על המקום הרביעי שמשוריין לאישה ברשימת הבית היהודי לא כתוב "לאישה דתית". אבל היגיון בריא מכתיב את כללי המשחק: לא ייתכן שהנציגה היחידה של המפלגה הדתית לאומית בכנסת תהיה חילונית. ובחירתה של שקד, גם אם תיבחר למקום השלישי (אם כי הדבר אינו סביר), מבטלת שריון לאישה נוספת.
יש מקום לפתיחת שורות גם במפלגה דתית-לאומית. למשל למועמד כמו משה פלד, איש צומת וסגן שר לשעבר. או לרונן שובל, ממנהיגי תנועת "אם תרצו", לו היה מחליט להתמודד בפריימריז של הבית היהודי. לשניים, בשונה משקד, רקורד ציבורי משלהם מעבר לזיקה למתמודד על ראשות המפלגה. בחירתו של שובל כאחד מתוך ארבעה או חמישה חברי כנסת של המפלגה בהחלט הייתה מתקבלת על הדעת. אבל לא היה סביר שהרשימה של הבית היהודי תורכב אך ורק ממשה פלד ורונן שובל.
יש מקום לפתיחת שורות בבית היהודי. אבל לא לנעילת דלתות. אפשר להקים מחדש מפלגת ימין אידיאולוגית אם כי אין לה סיכוי כל עוד ישראל ביתנו על המפה. אבל מפלגת הבית היהודי היא לא תחייה ולא מולדת. היא מפלגה דתית לאומית.
רק שתי נשים דתיות מכהנות היום בכנסת. ביום בו הייצוג שלהן בכנסת יתקרב לאחוז שלהן באוכלוסייה, מפלגה דתית לאומית תוכל להרשות לעצמה להכניס לכנסת נציגה חילונית. היום על המפלגה לדאוג לאפליה מתקנת.
ולא. אני לא מתביישת להגיד: אם אבחר להצביע למפלגה דתית לאומית, אני רוצה מועמדת שתייצג אותי. חברת כנסת דתית. גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט.
הכותבת היא הכתבת הפוליטית של "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם