קצין בכיר בצה"ל: "אינתיפאדה בשטחים היא עניין של זמן"
האם בישראל מתעסקים בפצצה הלא נכונה? גורם בכיר מזהיר כי האינטרס המשותף עם הפלסטינים נשחק, וכי סיר הלחץ שמבעבע מלמטה עומד להתפוצץ. "בראייה לרחוק, השאלה הפלסטינית תקבע את גורלנו הרבה יותר מהאיראנית", אומר הקצין
כמעט שנה חלפה מאז שמישהו העמיד לאחרונה פנים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני באמת מעניין אותו. מאז ה"צונאמי המדיני" שלא היה, נדמה שכולם השלימו עם המציאות: אין תהליך. "הבנייה מלמטה" ו"השלום הכלכלי" הם שמות קוד להסרת הידיים מכל צעד לקראת פתרון מדיני, מעטים בשני הצדדים עוד מאמינים בו.
לישראלים המדד היחיד הוא הפיגועים, ואלה נמנעים בזכות השליטה של צה"ל והשב"כ בשטח, והתיאום עם הכוחות ברשות בהנהגת עבאס. הפלסטינים מודדים את המצב בבנייה בהתנחלויות, וזו מתקדמת יפה, טוב ששאלתם. "המאבק הזה הוכרע", אמר לי יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, איש זהיר בדרך כלל, לפני כשנה. ספק אם יש מי שיתווכח איתו.
דווקא על הרקע הזה, חשוב עוד יותר לשמוע מה אמר לאחרונה קצין בכיר מאוד בצה"ל בשיחה סגורה. "כולם מתעסקים עם איראן, אבל בראייה לרחוק, השאלה הפלסטינית תקבע את גורלנו הרבה יותר ממנה. והמצב אינו יציב, ואינו הולך לכיוון טוב. אם לא יחול שינוי, התפרצות נוספת היא שאלה של זמן".
הרשות מתעייפת, אומרים בצה"ל. ברמות הנמוכות, העבודה המשותפת נמשכת. האינטרס המשותף מול חמאס קיים, אין סימן שאבו מאזן וסלאם פיאד נסוגים מההתנגדות העקרונית שלהם למאבק מזוין. אבל ככל שהתקווה הפלסטינית להישג מדיני מתרחקת, ומנגד המצב הכלכלי מחמיר, האינטרס המשותף נשחק, והלחץ מלמטה הולך ומתחזק.
בכיוון הזה, בסוף או שהרשות תתפרק או שתהיה התפרצות, שאולי לא תחל באותה דרך כמו בספטמבר-אוקטובר 2000 אבל עלולה להידרדר לאותו מקום.
בדרך הטבע, המשבר הכלכלי בעולם ובישראל משפיע על הרשות באופן קשה במיוחד, בגלל גודלה ומיעוט מקורות פרנסה עצמיים. בחודש שעבר הקדימה ישראל את העברות הכספים לרשות, כדי לאפשר תשלום משכורות לקראת הרמדאן; אבל גם כך קיבלו עובדיה רק כמחצית מהשכר.
אבל הנדיבות הישראלית שמורה בעיקר למחוות, שגם אם הן מקילות מעט את הלחץ הכלכלי, יש להן טעם לוואי של לחם חסד. בדברים האחרים ישראל קמצנית הרבה יותר. כך למשל, צה"ל המליץ להגדיל את מספר העובדים הפלסטינים שמקבלים היתרי עבודה בישראל, והדרג המדיני נענה חלקית: מספר ההיתרים הוגדל ב-5,000, פחות ממה שביקשה מנהלת תיאום הפעולות בשטחים.
היד הופכת קפוצה עוד יותר כשמדובר בדברים האמורים לעזור לכלכלה הפלסטינית להתפתח בכוחות עצמה, הפתרון האמיתי בסופו של דבר. כך ממשיכה ישראל לערום קשיים בכל מקרה הנוגע לשימוש פלסטיני
הנה דוגמה אחת: אל העיר רוואבי, הנבנית מצפון לרמאללה, מוביל כביש ארוך ומפותל, שבמקרים רבים לא יכולה לעבור בו יותר ממשאית אחת. לפני שנה וחצי סיירנו שם, רביב דרוקר ואני, עם היזם הבונה את העיר, איש העסקים בשאר אל-מסרי. הוא הראה לנו תוואי קצר ונוח בהרבה, העשוי לייעל פי כמה את העבודה - אבל כקילומטר ממנו עובר בשטח סי. עד היום לא אושרה סלילת כביש גישה חלופי לאתר הבנייה.
לא פלא שהרשות נחלשת ונשחקת, ואילו חמאס מתחזק - בלבבות, אם לא בכוח פוליטי שניתן לממשו כרגע. בצה"ל אומרים שדווקא חמאס הוא שמבקש למנוע את קיומן של הבחירות, שהיו אמורות להתרחש כבר מזמן. אבל כשמקשיבים לשטח, אומר הקצין הבכיר, שומעים מחמאס קול בוטח מאוד: גם שם, להבדיל, טוענים שהעסק כבר הוכרע. העתיד הפלסטיני הוא שלהם.
כדי להמחיש את המגמה, צריך רק לעיין בסקר האחרון של מכון המחקר של הפרופ' חליל שקאקי ברמאללה, המספק כבר שנים תמונה מהימנה של הרוחות ברחוב הפלסטיני. הסקר מיוני האחרון מראה עלייה ברורה בכוחו של חמאס בדעת הקהל. הסיבות הן חיצוניות ופנימיות כאחד.
הרשות נתפסת כחלשה, מושחתת, ומדכאת את חופש הפרט- 34 אחוז מהנשאלים אמרו שיש חופש עיתונות ברצועה, לעומת 21 אחוז שאמרו שיש חופש כזה בגדה, תוצאה של מעצר עיתונאים וחסימת אתרי אינטרנט על ידי הרשות.
יותר אנשים בגדה הביעו כעס על תנאי חייהם מאלה שהביעו כעס דומה בעזה, ושביעות הרצון מממשלת הניה בעזה דומה (38 אחוז מול 36 אחוז) לציון שמקבל סלאם פיאד בגדה. המצב הכלכלי אולי שונה בתכלית, אבל מתברר שהוא רק סעיף אחד במה שגורם לאנשים לתמוך בשלטון הקיים.
ברמה הפרסונלית, אף שאבו מאזן זוכה לציון גבוה בהרבה מפיאד על תפקודו (49 אחוז חיובי), התוצאות כשהשאלה נוגעת להעדפה אישית הן קרובות מאי פעם: בבחירות לנשיאות ראש בראש, אבו מאזן מנצח את הניה בשיעור של 49 מול 44 אחוז בלבד.
האסיר מרואן ברגותי, אגב, מביס את ראש ממשלת חמאס בשיעור של 60 מול 34 אחוז ומנצח ללא תנאי גם בתחרות משולשת. העם, עולה בבירור מהסקר של שקאקי, אינו עם חמאס, אלא מאוכזב מן הרשות הקיימת.
והוא גם אינו מאמין עוד בפתרון שתי מדינות לשני עמים. בעניין הזה, הלך הרוח הפלסטיני והישראלי הם תמונות ראי: אפילו בשיאה של האינתיפאדה השנייה, רוב מוצק אצלנו ואצלם עדיין האמין שהפתרון היחידי הוא מתווה קלינטון, אם כי האמונה שהוא עשוי להתממש בקרוב הייתה נמוכה.
עכשיו, אצלנו (כפי שנראה בסקר מעריב בראש השנה שעבר) ואצלם, הייאוש מהתממשותו של ההסדר האפשרי היחידי מביא לביטול האמונה בו בכלל.
בסקר של שקאקי נחלקות התמיכה וההתנגדות להסדר של שתי מדינות לשני עמים בשיעורים שווים בדיוק (49 אחוז בעד, 49 אחוז נגד), ואילו 55 אחוז חושבים שאינו אפשרי עוד בגלל ההתנחלויות ועמדתה של ישראל. באורח מעניין, 65 אחוז מתנגדים לפתרון של מדינה אחת: את המחשבה על פתרון החליף הייאוש.
"אי אפשר לדעת איך זה יקרה", אומר קצין בכיר אחר. אלה אינם ימי ערפאת, שבהם הייתה יד שולטת, גם אם בישראל ייחסו לה שליטה גדולה יותר מכפי שהייתה לה בראשית האינתיפאדה השנייה. גם אנשי דור הביניים, פעילים כמו ברגותי או חוסיין אשייח, שהמרד שלהם נגד קיפאונה של הרשות תחת ערפאת היה אלמנט חשוב בפריצת האינתיפאדה השנייה, כבר אינם צעירים או משפיעים כל כך.
אבל זה יכול להתחיל למשל מהתפוררות של החוק והסדר, זה בוודאי יכול להתחיל מפעולות טרור יהודיות כמו שריפת מסגדים או מעשי ירי בצירים. ואגב, תוקפם של הצווים המנהליים, שבכוחם הורחקו מהגדה כמה פעילים בולטים, עומד לפוג בקרוב. מהפעילות ברור שהרחקנו את האנשים הנכונים, אומר הקצין, אבל אם הם יחזרו היא עלולה להתחדש.
גם הצורה שתלבש ההידרדרות איננה ידועה. המצב הביטחוני אינו דומה למצב בשנת 2000, צה "ל והשב"כ ממשיכים לשלוט בשטח ו"מכסחת הדשא" של המעצרים והמניעה ממשיכה לעבוד. אבל המגמה הנוכחית היא ברורה, ולא נראה שאיש מתייצב בדרכה.
השר בוגי יעלון, שכחבר ההנהגה המדינית שומע בוודאי את הקולות האלה מן הצבא, אינו מתרגש. ברור שהמצב הנוכחי אינו יציב, הוא אומר, אבל כאמירה קונקרטית אין לטענה שאנחנו נמצאים לקראת הידרדרות שום בסיס.
אנחנו עושים דברים כדי להקל על הלחץ הכלכלי, אולי נעשה עוד. הפלסטינים עלולים לשוב למסלול הדיפלומטי, הפעם אל עצרת האו"ם ולא אל מועצת הביטחון, אבל הם יחכו עם ההצבעה עד אחרי הבחירות בארצות הברית. התקווה שלהם, אומר יעלון, היא שממשל אובמה בכהונה השנייה יהיה תקיף יותר כלפי ישראל.
התמונה הזו היא קיצור תולדות השנים האחרונות: קציני צבא, שחיים את היומיום, שואלים שאלות לאן כל זה הולך, והדרג המדיני - שאינו חש שום לחץ חיצוני או פנימי לפעול - אינו מקבל את דאגתם. כולם נושאים עיניים לוושינגטון, שם יושב האיש שאמור להציל אותנו ואותם מעצמנו. כל כך הרבה פעמים כבר היינו בסרט הזה, כל כך הרבה פעמים שמענו את קריאות ה"זאב", שנשאלת השאלה איך נכיר את הזאב כשיבוא.
בביטוי שהיה חביב על קודמו, ומוכר לו - כמו לגבי אשכנזי - מהימים שבהם הוא היה חייל צעיר והתקליטים היו עשויים ויניל, הרמטכ"ל בני גנץ הפך בשבוע שעבר תקליט: הוא ציין שנה וחצי בתפקיד, מחצית הקדנציה שנקבעה לו, רשמית ללא אפשרות הארכה.
זהו גם, כמובן, פרק הזמן שבו נמצא בתפקיד גם סגנו יאיר נוה. במהלך עניינים רגיל, היינו אמורים כבר לשמוע מי יחליף את נוה בתפקיד, ויהיה מועמד מוביל לרמטכ"ל הבא: למרות ניסיונו של שר הביטחון ברק לנהוג אחרת במינוי יואב גלנט, בפועל כל הרמטכ"לים ב-20 השנים האחרונות (למעט גבי אשכנזי, שהובא מבחוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה) היו סגני רמטכ"לים כשהסתיימה כהונתו של קודמם בתפקיד. כזכור, על הרקע הזה ממש הפך גנץ עצמו לסגנו של אשכנזי, כמועמד פשרה בין הסגן והיורש המועדף של אשכנזי (גדי אייזנקוט) לזה של ברק (גלנט).
ומינוי אין. הכל מוקפא, אומרים במערכת הביטחון, עד שייצא הדוח הסופי של מבקר המדינה הקודם מיכה לינדנשטראוס בפרשת הרפז, דבר הצפוי, אם ירצה מיכה, בראשית אוקטובר. זה ישאיר ליורש רק כשנה בתפקיד, אבל הכשרתו של הרמטכ"ל לתפקידו לא הייתה פקטור במינוי מופז או גלנט, אז למה שתהיה עכשיו.
על פי הידוע, דוח הביניים של לינדנשטראוס לא ביקר בחריפות את מעורבותו של אייזנקוט בפרשת הרפז. אבל יש לינדנשטראוס ויש ברק: שר הביטחון נלחם בכל הכוח נגד מינויו של תמיר פרדו לראש המוסד, תפקיד שהנושא בו כלל אינו סר למרותו, משום שפרדו היה חלק מהצינור שדרכו הגיע המסמך לערוץ 2. מהתקדים הזה אפשר רק להסיק מה תהיה עמדתו במינוי אייזנקוט, שמעורב בפרשה הרבה יותר מפרדו, לסגן הרמטכ"ל, דבר שהוא נוגע בו ישירות.
וכך אנחנו שוב עומדים במצב מוכר: סגן ראשון בקדנציה, שלפחות על פי הידוע אינו מועמד מובהק לרמטכ"ל (גם נוה הוחזר כזכור מהאזרחות). מועמד טבעי שעלול להיתקל במכשול, ומועמדים אחרים שברק השתמש במועמדותם בלי לשקול אותה באמת בסיבוב הקודם (אבי מזרחי, גדי שמני) וספק אם הוא מתייחס אליהם ברצינות הפעם.
במדינה שמדברת באופן קבוע על מלחמה קרובה, הייתם חושבים שראש הממשלה ושר הביטחון ייכנסו לעניין הזה בכובד ראש, וידאגו שהרמטכ"ל שיירש את גנץ יקבל הכשרה ראויה - ואולי גם שיימנע מחול השדים שליווה את התהליך בפעם הקודמת. הייתם חושבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם