נוסע בתחבורה ציבורית: אני לוזר?
אני משתמש כבד בתחבורה ציבורית. מצמצם זיהום, חוסך כסף ותורם לצמצום פערים חברתיים. אז למה הממשלה לא שמה עליי?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
תוך כדי מחשבות נוגות על המצב בנסיעה ארוכה, ארוכה מידי, בתחבורה הציבורית לסמינר באפעל, נזכרתי בשנות ה-80 העליזות, כאשר היה נראה לאליטות במערב שקץ ההיסטוריה מגיע, וההיפר קפיטליזם ישלוט לנצח. אז שיחררה "גברת הברזל", מרגרט תאצ'ר, את אחת מאמרות השפר שלה: כל מי שמעל לגיל 24 ונוסע בתחבורה ציבורית הוא לוזר.
אני שם נפשי בכפי, בסכנה ליפול באותו בור שכרה לעצמו שמעון פרס. להזכירנו, הוא שאל במרכז מפלגת העבודה: "אני לוזר?" ונענה בחיוב על ידי מאות אנשים. ובכל זאת, אני שואל אתכם ואת עצמי: אני, באמצע שנות השלושים לחיי, נוסע שעות ביום בתחבורה ציבורית וגומא מאות רבות של קילומטרים בשבוע, במוניות שירות, אוטובוסים ורכבות, אני לוזר?
אני, שלוקח בחשבון את האחריות הסביבתית שלי (זיהום שמוכפל בעשרות ומאות של רכב פרטי, לעומת תחבורה ציבורית), את האחריות הכלכלית שלי (לא לחיות מעבר ליכולותי) ואת האחריות החברתית שלי (לתרום לנגישות גיאוגרפית וצמצום פערים, בעצם השימוש היומיומי שלי בתחבורה הציבורית), וגם את הנוחות הפוטנציאלית שלי (שהלוואי שכבר תתממש), אני לוזר??
אבל מתברר שיש מי שחושב שאני לוזר: ממשלת ישראל. במשך שנים היא משקיעה מעט מדי, באופן לא אפקטיבי ומשיגה הישגים דלים מדי, בכל הנוגע לקידום תחבורה ציבורית. קחו, לדוגמה, את הנסיעה האחרונה שלי לרמת אפעל.
א רק שלקח לי שלוש שעות להגיע (מאשקלון), במקום שעה וחצי ברכב פרטי, אלא שנתקלתי בחלם של מחדל המידע של התחבורה הציבורית הישראלית. כשהתקשרתי לחברת "דן" על מנת לשאול איזה קו מגיע לסמינר באפעל, ענו לי שאין כזה והפנו אותי לחברת "קווים". שמחתי על היוזמה הפרטית והתקשרתי ל"קווים". מה רבה היתה פליאתי שקיבלתי את תשובת הראי: אין לנו קו כזה. נסה ב"דן".
רק לפני שלוש שנים ישבתי, עם ארגוני הסביבה, בלשכתו של שר התחבורה הטרי, דאז, ישראל כץ, ושמעתי הבטחה שתוך מספר חודשים תתרחש "מהפכת המידע", והמובן מאליו לכל משתמש תחבורה ציבורית בוא יבוא. כל אחד מאיתנו יוכל לקבל את כלל המידע הנחוץ ללא הבדל חברה, כלי תחבורה ואיזור גיאוגרפי.
והנה, "המהפכה", שבסך הכל דורשת החלטה והתארגנות למוקד מידע משותף, שגם תחסוך כסף לכולנו וגם תאפשר לנו שימוש
זר לא יבין זאת. למי שמתנייד רק עם רכב פרטי, אפילו למכולת הסמוכה, אין שמץ של מושג על הביטולים והאיחורים של מפעילי התחבורה הציבורית, הצפיפות האיומה, האוטובוסים שחולפים מלאים על פניך בכל ראשון וחמישי, דלות המידע, חוסר ההלימה בין המפעילים וכלי התחבורה השונים ועוד ועוד.
שיפור מערך התחבורה הציבורית, בהשקעת משאבים בכסף, אבל גם בחזון, נחישות ורצון טוב, הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר בקידום צדק חברתי וסביבתי. אבל, הצעד הראשון הנחוץ הוא להיגמל מהתפיסה של מרגרט תאצ'ר, לקחת סיור קצר בערי אירופה וארצות הברית ולהבין שאם ישנו לוזר בסיפור, הוא נבחר הציבור, שר התחבורה, שר האוצר או ראש הממשלה, שמבזבז מיליארדים ללא תוחלת ולא משכיל להוציא את עגלת התחבורה הציבורית מן הבוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם