משבר אמיתי ומסוכן
המאמרים נגד נתניהו בכלי התקשורת בארצות הברית מאירים את אחד המשברים החמורים בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקאי
היו כבר משברים עם הממשל האמריקאי. היה כבר צורך לגייס את הקונגרס כדי להביע תמיכה בישראל מול מחלקת המדינה והבית הלבן. אבל הפעם מדובר באחד המשברים החמורים ביותר, אם לא החמור שבהם. ואם הבית הלבן אינו יכול לפרסם הודעות פומביות נגד נתניהו, הרי שהשליחים שלו בתקשורת עושים את זה במקומו.
דיוויד רמניק, עורך "הניו-יורקר", אינו חוסך במילים קשות על נתניהו, ובאותה הזדמנות גם על מיט רומני, המועמד המועדף של נתניהו במרוץ לנשיאות בארצות הברית. המתקפה על נתניהו איננה נקודתית. נתניהו, לפי רמניק, חיסל כל סיכוי להסדר עם הפלסטינים.
זה כמובן שקר גס, אבל השקר הזה הוא הבון טון באליטות האמריקאיות ומסתמך בין השאר על פרופ' אבישי מרגלית. נו, באמת. למי שלא מבין במה מדובר, זה בערך כמו לצטט את פרופ' נועם חומסקי שמחווה דעה מלומדת על ג' ורג' בוש. הטקסט הרי ידוע מראש.
וקצת מוזר שעיתונאי רציני כמו רמניק מתבסס על סמכות כזאת כדי לבסס את הביקורת על נתניהו. אלא שרמניק אינו מסתפק באיש שמאל קיצוני. הוא מציין שוב ושוב את הידוע: רבים מראשי הצמרת הביטחונית של ישראל מתנגדים להתקפה על איראן בשלב הזה, ללא תיאום עם האמריקאים. כך שהמחלוקת איננה על איראן. המחלוקת איננה על הסיוע האמריקאי לישראל.
הרי דווקא תחת ממשלו של ברק אובמה הסיוע האמריקאי ושיתוף הפעולה הביטחוני הגיעו לשיאים חדשים. אבל הרושם שמתקבל מההתבטאויות והפעולות של נתניהו הוא שאובמה הוא כמעט אויב המדינה היהודית. נתניהו, מאשים רמניק, ובצדק, מעורב בתהליך הבחירות בארצות הברית, ביחד עם פטרונו שלדון אידלסון. עניין בלתי נסבל אצל רוב האמריקאים.
תומך ברומני, יריב של אובמה
גם ביל קלר מ"הניו יורק טיימס" הבהיר לא מזמן שהוא מתנגד, בכל מקרה, להתקפה צבאית על איראן. כך שזה יהיה נוח לזלזל בכל עמדה שהוא מביע בנושא. אלא שמדובר בעורך "הניו יורק טיימס" לשעבר. במאמר שפרסם השבוע הוא חזר ותקף את נתניהו באופן אישי, עם אותן טענות שהעלה רמניק, גם נגד המעורבות של נתניהו בבחירות בארצות הברית.
אפשר לטעון שהן רמניק והן קלר, שניהם יהודים, משקפים רק את האליטה היהודית הליברלית. בדעות שלהם, במושגי הפוליטיקה האמריקאית, הם מייצגים את המגזר של מרצ. אלא שקלר מצטט סקר חדש שלפיו 70 אחוז מהאמריקאים מתנגדים להתקפה אמריקאית על איראן, ו-59 אחוז מתנגדים להצטרפות אמריקאית למתקפה ישראלית.
הם אינם רוצים עוד מעורבות אמריקאית בשום מלחמה. זו אשליה
לחשוב שרומני ינקוט דרך שונה, אבל די ברור שאובמה אינו ליברל מנותק. כך שאם תוצאות הסקר העדכני הזה מלמדות משהו, הרי שהן קלר והן רמניק מבטאים את העמדה הרווחת בקרב האמריקאים.
יחסי ישראל-ארצות הברית, ונתניהו-אובמה, כבר ידעו עליות ומורדות. בעיקר מורדות. אלא שהפעם, דווקא משום שנתניהו צודק, ודווקא משום שכדאי וצריך להתרגש מהאיום האיראני, נדמה שנתניהו מבצע את כל השגיאות האפשריות.
הוא הפך את עצמו ליריב של אובמה. הוא מצטייר כמו תומך נלהב של מיט רומני. הוא מנהל את המאבק באופן פומבי ומשיג ניכור ועוינות במקום הבנה ותיאום. רמניק וקלר מבטאים בדיוק את מה שהבית הלבן חושב על נתניהו. הבעיה היא שאלה אינן בשורות רעות רק לנתניהו. אלה בשורות רעות לישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם