טקבקו: חשבון הנפש של עופר מתן
בזמן שאני נפלט בפעם השנייה בשנתיים למעגל האבטלה, אני שואל עצמי האם אני בכלל טוב במה שאני עושה? עופר מתן מזמין אתכם לסגור איתו את החשבון. בטוקבקים, כמובן

אלמלא עבדתי בעולם התקשורת אז כבר היה נמאס לי לקרוא ולשמוע הסברים למה אסור לסגור את "מעריב". אין מה לעשות - זה מתיש את הקוראים, ההסברים לרוב אינם מנומקים, ואני מעריך שרוב הציבור לא יודע למשל שמאבקם של עובדי העיתון אינו רק נגד האופציה של סגירה, אלא גם למען קבלת כספי הפנסיה שלהם, שמשום מה לא הופרשו כחוק. לכן אני רוצה לנצל את יום כיפור ולספר לקוראים דבר אחר - על חשבון הנפש שאני עורך בימים אלה.
בזמן שאני נפלט בפעם השנייה בשנתיים למעגל האבטלה, אני שואל את עצמי אם אני בכלל טוב במה שאני עושה? ב"מעריב" יש קצת פחות מ-400 עיתונאים, רובם כנראה יפוטרו וצפויים להחליף מקצוע, אבל מעטים יישארו בתחום, אולי אפילו יקבלו הצעות מכובדות מכלי תקשורת אחרים. בהנחה שלא אהיה חלק מהקבוצה המצומצמת הזו, מה זה אומר עליי?
הכרסום במעמד העיתונות וכל המצב הקשה הזה דוחק עוד עיתונאים לפקפק במקצוע שלהם, ועבור חלקם (כמוני) זה הדבר היחיד שעשו בחייהם הבוגרים. הלכתי בשבועות האחרונים לכל מיני ראיונות עבודה, רובם לא בתחום העיתונות, ומצאתי את עצמי מבולבל וחסר ביטחון מול הסטנדרטים של העולם בחוץ.
האם יש לך ניסיון בעבודת צוות? ובניהול? ומה עם קידום קמפיינים ברשתות חברתיות? לא, לא ולא. אני מנוסה בדיאלוג ייִצרי מול עורכים, בלחלץ הסבר על נושא שאיני מבין בו כלום ממומחה לא קומוניקטיבי, בלהביא סיפור מהשטח ובלהתארגן על לינה בלי כסף במסגרת כתבות שמצריכות שהייה רחוקה מתל אביב, אבל מי סופר את זה?
התחום היחיד שבו היכולות שלי מסתמנות כיתרון הוא ענף היח"צ והדוברות, שמשום מה מניח שמאחר שהרביתי לדחות יחצ"נים בתור עיתונאי, ודאי אדע לגרום לעיתונאים אחרים לאהוב אותי כיחצ"ן. אני לא רואה את זה עובד. הכתבים שאנג'ס להם ישמעו
נוצר מצב אבסורדי שבעלי הון שמעולם לא פגשתי אחראים על ההערכה העצמית שלי בקריירה ועל הדימוי העצמי שלי. נוחי דנקנר מזיז כנפיו בהרצליה פיתוח ובהחלטה עסקית מחושבת מוכר עיתון שבבעלותו - ובצד השני של המטרופולין, בשכונת פלורנטין, בחור בן 31 מתלבט אם הוא טוב במקצוע שלו ומתחרט על בחירות שעשה בגיל 22. מקומם אותי שאני תלוי רגשית באדם שהדבר היחיד שהסמיך אותו להיות כזה הוא חשבון הבנק שלו.
(זה השלב בטקסט שבו טוקבקיסטים רבים ימהרו לנסח תגובה שמבהירה עד כמה אני גרוע ומומלץ לוותר עליי, ולהם אומר רק דבר אחד: זהו תחום מתעתע, חברים, וכדאי לכם לשחק חכם. יותר מדי טוקבקים שונאים שווה הרבה רייטינג, ובתחומנו המשונה זה עוד עשוי לגרום למיליונר אחר, שיפתיע וירכוש את העיתון, להשאיר אותי בג'וב).