משבר מיותר
שיקום היחסים בין אובמה לנתניהו הוא צורך אסטרטגי עבור ישראל. מוטב להותיר בצד מחלוקות אישיות למען מטרות חשובות יותר
הקקופוניה הזו, באורח מוזר ובלתי מוסבר, עלולה להעיק מאוד על היחסים בין שתי המדינות, עד כדי פגיעה בביטחונה של ישראל. מוזר אמרנו? אמרנו!
המטרה הסופית של שתי המדינות, הווה אומר של נתניהו ואובמה, היא אותה מטרה: למנוע מאיראן יכולת גרעינית-צבאית. הוויכוח בין השניים איננו ברמה האסטרטגית אלא ברמה טקטית טהורה: לתקוף עתה ולהניח בצד את הדיפלומטיה (עמדת נתניהו), או להניח בצד את הדיפלומטיה, זה עתה, ולצאת למלחמה (עמדת אובמה).
"במכון וושינגטון לענייני מזרח התיכון" התנהל ביום שישי האחרון, 21.9.2012, רב שיח מעניין מאוד שבו נטלו חלק כמה דמויות מרכזיות העוסקות בסוגיה האיראנית. ראוי לשים לב לגווני הדעות השונים שהושמעו שם כדי להבין היטב היכן טמונה הבעיה בין ישראל לבין ארה"ב, יותר נכון בין נתניהו-ברק לבין אובמה.
דניס רוס אמר באותו כנס: "אני לוקח ברצינות גמורה את החלטותיו של אובמה. אין ספק שהוא רוצה למצות את כל האפשרויות הדיפלומטיות. אין לי ספק כלל שאם אובמה יגיע למסקנה שהדיפלומטיה נכשלה, הוא יורה להפעיל כוח צבאי".
אלה אינם דברים בעלמא. נאומו של אובמה בפני עצרת האו"ם מאשש את מה שרוס אמר ימים ספורים לפני כן. אובמה התחייב, פעם נוספת, לא לאפשר איראן גרעינית, יהיו האמצעים לכך אשר יהיו. ראש הממשלה נתניהו, אינו מקבל עמדה זו. הוא רוצה פעולה צבאית כבר עכשיו. זו הסיבה לדיסוננס צורם האוזניים בין שני המנהיגים.
אמירתו של אובמה, שלפיה הדברים המושמעים כביקורת כלפיו בעניין איראן הם "רעשי" רקע, זו אמירה מרחיקת לכת. לא כל יום ואפילו לא כל קדנציה, מתבטא כך נשיא ארה"ב כלפי ראש המדינה שבה הוא רואה נכס אסטרטגי
האמריקאים רואים זאת כהצבת אולטימטום להם עצמם, לכן מזכירת המדינה הגיבה בבוטות לדברי ראש הממשלה. באותו כינוס הצביעו המשתתפים על הבעייתיות של המושג "קווים אדומים", במיוחד כאשר המדובר במעצמה. אם מציבים קווים אדומים, איך יודעים מתי הצד השני עובר אותם? האם יש מישהו שיכול לחתום שברגע מסוים איראן עברה את הקו האדום? ואולי קו אדום מבחינת ארה"ב הוא יצור פצצה גרעינית. האם זה לא מאוחר מדי מבחינת ישראל? לארה"ב יש אינטרסים חיוניים בארצות ערב. האם מוכנה ארה"ב להקריב אינטרסים אלה? לא.
הצבת קווים אדומים עלולה להוביל להתנערות מדינות ערב, אגב גם מדינות מערביות אחרות, מפעולה צבאית. אובמה אינו מוכן למהלך מסוג זה, לכן אמירתו כי לא ישלים עם איראן גרעינית היא הקו האדום שלו. מה יעשה רומני, אם ייבחר? סביר להניח שאת אותו הדבר.
בנאומו באו"ם אשרר אובמה את מדיניותו כלפי העולם המוסלמי, מדיניות שבעתיד הנראה לעין לא תצמיח כל תועלת. צריך להודות שמדיניות החוץ האמריקאית בראשותו של הנשיא אובמה ביחס לעולם המוסלמי, נכשלה כישלון חרוץ.
מעמדה הבינלאומי של ארה"ב מזמן לא היה כה חלש, ומבחינתה של ישראל זהו מצב גרוע מאוד. הדוח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אשר הודתה שאיראן הכפילה את מספר הסרכזות ותוכניות הפיחות הגרעיני ממשיכות ללא הפרעה. גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, הביעה את אכזבתה מתוצאות פגישתה עם נציגי תוכנית הגרעין האיראני. מדיניות הסנקציות אינה פועלת די הצורך. זו עובדה שאפילו אובמה אינו יכול להכחישה.
שיקום היחסים בין שני המנהיגים הוא צורך אסטרטגי עבור ישראל. מוטב להותיר בצד מחלוקות אישיות למען מטרות חשובות יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם