כישלון אסטרטגי, לא הצלחה
הקיפאון במסלול הפלסטיני, שמיוחס כולו לסרבנות רה"מ להקפיא ההתנחלויות, מחליש את ישראל בעניין האיראני, כך שזהו מעגל של שוטים
העוינות לראש ממשלת ישראל איננה פועל יוצא של עמדתו בעניין האיראני. למעט המחלוקת הנוכחית על הקווים האדומים, נתניהו דווקא זכה להצלחות. העוינות היא פועל יוצא של העניין הפלסטיני. והקיפאון במסלול הפלסטיני, שמיוחס כולו לסרבנות של נתניהו בעניין הקפאת ההתנחלויות, מחליש את עמדת ישראל בעניין האיראני. כך שאנחנו שרויים במעגל של שוטים. דחיקת העניין הפלסטיני היא כישלון אסטרטגי. לא הצלחה.
אבו מאזן, כמובן, אינו מנסה לחלץ את ישראל מהמבוי הסתום. בפגישה ביום שני עם פרופ' אלן דרשוביץ הבטיח המנהיג הפלסטיני לשנות כיוון, להסכים לחידוש שיחות עם ישראל (עם הקפאת התנחלויות למעשה, אך לא כתנאי מוקדם), ואפילו להכיר בזיקת היהודים לישראל.
אבל שום דבר לא קרה. אבו מאזן חזר על הטענות הידועות, התעקש על זכות השיבה ועל הפשעים שישראל כביכול ממשיכה לבצע, כמו טיהור אתני ופגיעה בעצירים הפלסטינים, וטען שישראל מתכננת נכבה נוספת. זה לא היה נאום של פיוס עם ישראל. זה היה נאום פיוס עם מצביעי חמאס. הטרגדיה היא שזה לא חשוב מה אבו מאזן אומר או עושה. נתניהו, בכישרון רב, הצליח להפוך את ישראל לסרבנית שלום.
נתניהו החל את הנאום שלו בהתמודדות עם אחמדינג'אד ושלמה זנד, שטוענים, כל אחד בשפתו, שאין לישראל זכות על ירושלים או על ארץ ישראל. אלא שהעולם החופשי, ברובו הגדול, לא בדיוק קונה את הסחורה מתוצרת זנדינג'אד. מנהיגי גרמניה, בריטניה וארצות הברית מצויים במקום אחר. המחלוקת איתם שונה. כך שפולמוס בנוגע לירושלים מתאים ליום ירושלים, לא לנאום בעצרת האו"ם.
ההשוואה בין איראן לאל-קאעידה נכונה
רוב הדברים שאמר נתניהו בהמשך היו נכונים. ההשוואה בין המשטר האיראני לאל-קאעידה הייתה במקומה. הרי מדובר באותה השקפת עולם פנאטית. מדובר באותה רטוריקה. אבו מאזן טרח להזכיר בנאומו את אדוארד סעיד. נתניהו גייס לעזרתו את יריבו הגדול, ברנרד לואיס.
יש רק דרך אחת לעצור את הגרעין האיראני בדרכי שלום, טען נתניהו, על ידי הצבת קו אדום. קווים אדומים, הוא המשיך וטען, מונעים מלחמות ולא גורמים להן. הצבת קו אדום מול האיום האיראני לסגור את מצרי הורמוז גרמה לאיראן להתקפל. זו הייתה טענה משכנעת. נתניהו המשיך ושרטט את הקו האדום. בצבע אדום. הקטע הזה עומד להפוך לעיקר הנאום. בניגוד להדלפות ולפרשנויות מוקדמות, נתניהו התפלמס באופן ישיר עם אובמה.
הוא אמר "יש מי שחושבים", אך כפי שהבהירה פרשנית סי-אן-אן, ברגע שנתניהו סיים את נאומו, הכוונה הייתה לאובמה. כך שהמחלוקת
בעניין הקו האדום לא רק שלא טושטשה אתמול, אלא להפך. היא הפכה להרבה יותר גלויה וברורה.
הבעיה הגדולה של הנאום אתמול הייתה שמחלוקת אינה משרתת את ישראל. היא רק מגדילה את הבעיה. לנתניהו לא הייתה בשורה בעניין הפלסטיני, אבל היה בוטה יותר בעניין האיראני. פרשנית נוספת בסי-אן-אן, קצת יותר מרושעת, הזכירה לצופים שישראל אינה חתומה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני ו"יש טענות במזרח התיכון על מוסר כפול".
כלומר, איראן שמאיימת בהשמדה, איראן בעלת משטר האייתוללות, איראן שמסייעת לחמאס ולחיזבאללה - הופכת לשוות ערך לישראל. זו לא הדעה המקובלת בארצות הברית, אבל הנה, זו התגובה של חוקרת כביכול אובייקטיבית חמש דקות לאחר שנתניהו סיים את דבריו. לא היה שם מי שיענה לה. לא ברור אם נתניהו הצליח לשנות משהו בדעת הקהל בארצות הברית; ברור שהוא לא הצליח לשכנע את הממשל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם