כישלון היועצים
כמו ארתור פינקלשטיין, שהפיל את נתניהו בעצותיו בקשר לבנט, כך שגה סטנלי גרינברג שלקח את יחימוביץ' לכיוון החברתי-כלכלי
ארתור פינקלשטיין קרא לא נכון את המפה הפוליטית בארה"ב. הוא חזה בביטחון שרומני ינצח, והתבדה. הוא לא פיענח נכון את השינוי הדמוגרפי שעובר על ארה"ב. פינקלשטיין גם לא קרא נכון את האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו. הוא דיבר על 45 מנדטים לרשימה מאוחדת, וטעה, נכון לשעת הסקרים האחרונים. ואלא אם כן תוצאות הבחירות יהיו שונות דרמטית, עצתו מתבררת כמקח טעות.
"פינקלשטיין לא ספר את הכיפות הסרוגות, והליכוד ביתנו משלם". בנימין נתניהו צילום: משה מילנר, לע''מ
פינקלשטיין חזר על הטעות עם ההתקפה על בנט בנושא הסרבנות. שוכח את הכלל הראשון בפוליטיקה השבטית בישראל. כשיורים משמאל - גם אם השמאל הוא באותה נקודה כמו הימין של נתניהו, יעלון וארדן - השבט נאסף, מתקבץ, מתאחד סביב המותקף. דומה שהאיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו הפך את ההצבעה של גוש הימין להצבעה כביכול בשני פתקים, הצבעת בוטיק. איחוד נטול הבית היהודי, הוא איחוד לא שלם. פינקלשטיין לא הבחין ברנסנס האמיתי או המדומיין של הכיפות הסרוגות בפוליטיקה. הוא לא ספר אותם והליכוד ביתנו משלם על הטעות.
גם סטנלי גרינברג, יועצה של שלי יחימוביץ', טועה וטעה. ביסוס הקמפיין על כלכלה וצדק חברתי כאמצעי לשבור את הגושים, לא מתגשם. שנה לפני פרוץ המחאה החברתית, גרינברג הציע לכוון את המאמצים בכיוון הכלכלי. לכאורה, מחאת קיץ 2011 הוכיחה את טענתו. אלא שרק לכאורה.
ההמונים שיצאו לרחובות היו ברובם בני שבט אחד, השבט הלבן. לא רק כלכלה וצדק חברתי דיברו מגרונם כמו אובדן ההגמוניה. השבט שייסד את המדינה, הקים אותה, ומהווה
בה חלק מרכזי, חש שכוחו לא עומד לו במשחק ההשפעה הפוליטי. אסטרטגיית בחירות נכונה יותר הייתה אמורה לכנס את השבט תחת כנפי מפלגת העבודה לקרב חפירות על ההגמוניה.
באופן אישי אני מעדיף את התפיסה המכילה של יחימוביץ', את הפיוס, את ההבנה בצורך להגדיר מחדש את גבול המחנות באמצעות שיח כלכלי חברתי. אבל בניתוח קר, אין בכך כדי לנצח בחירות. רבים מהמצביעים המסורתיים של מפלגת העבודה, בני השבט הלבן השבע והמצליח, לא מתחברים לשיח הסוציאליסטי.
כשהעבודה מתחברת לעבודה במובן הישן, הם בורחים ללבני ולפיד. מס עיזבון עושה להם אולקוס. ועל אף חוסר התוחלת במציאות הקיימת, הם רוצים שיח מדיני. לא רק מתפיסה מוסרית או תועלתנית כמו מהטעם ששיח על התנחלויות ופלסטינים מייצר זהות, מייצר גבול מהשבט השני. מייצר דגל שבטי. אולי בטווח ארוך יותר, ההחלטה של יחימוביץ' לנטוש את קווי המתאר השבטיים תישא פרי. בינתיים זה לא עובד. מיום שדרך על במת ההיסטוריה, עם ישראל נתון במאבק שבטי. קשה לשנות הרגלים בני 3,000 שנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם