משחק ההצהרות הריקות
הסרבנות של מצביעי בנט היא וירטואלית וכך גם התגובה של מנהיגות הליכוד. ניסיון העבר מלמד שגם מי שיסרב לפנות לא באמת ייענש
אפשר להפוך במהלך הזה שוב ושוב, אבל אחרי כל היפוך יהיה ברור שוב עניין אחד: סרבנות מטעמים אידיאולוגיים, לפחות כשמדובר באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, מקובלת על חלקים גדולים בציבור, ואינה באמת מזעזעת איש. משה פייגלין הרחיק לכת כשגייס לטיעוניו את אייכמן, אבל הטיעון שלו היה לגיטימי: יש מצבים שבהם ראוי שלא לציית. האם פינוי ההתנחלויות הוא המקרה? זה כבר עניין של השקפה. האם עצם השירות בשטחים הוא המקרה, כמו במקרה של הסרבנים משמאל? גם זה עניין של השקפה.
"סרבנות וירטואלית במחיר מציאה". נפתלי בנט צילום: ראובן קסטרו
כך או כך, גם בעניין זה אנחנו חיים במדינת פייגלין. השופט בנימין הלוי אמנם קבע קנה מידה לסירוב פקודה לגיטימי: הפקודה הבלתי חוקית בעליל, זאת "שדגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעליה". איש לא ערער על קנה המידה הזה בטבח כפר קאסם, אבל ספק אם הוא תקף עוד. דגל שחור של אי חוקיות הפך גם הוא עניין יחסי. לכל אדם, ולכל קבוצה אידיאולוגית, דגל שחור משלה, ולגביה פקודות מסוימות או משימות מסוימות הן בלתי חוקיות בעליל, או כאלה שבעליל אין לבצע אותן.
המנדטים שנוספו לבנט לאחר הופעתו אצל משעל לא באו, עם זאת, מתוך התעמקות בשאלות משפטיות ומוסריות. הן נועדו להזהיר את נתניהו מפני כל מהלך מדיני שיכלול פינוי התנחלויות כלשהן, מבודדות או בגושים. וכאן נעוצה הבעיה. התמיכה בנכונות לסרבנות של בנט היא תמיכה בסרבנות ללא מחיר. מי שמסרב למלא פקודה מטעמי מצפון, אמור לדעת שהוא ישלם על כך מחיר כבד - אם במשפט או מאסר, אם בנידוי. אבל הסרבנות של אלה שעברו לתמוך בבנט ושל אלה שלא נטשו אותו במחאה היא סרבנות מפונקת, סרבנות
וירטואלית במחיר מציאה.
הסרבנים של בנט יודעים שמפלגתו של נתניהו, הדוהרת בעצמה ימינה, ויתרה על עקרונות נאום בר אילן וספק אם התכוונה אליהם אי פעם. היא אינה רוצה, ובוודאי אינה מסוגלת, לחזור על מהלך ההתנתקות של אריאל שרון. הסרבנים של בנט יודעים שגם אם יהיה מהלך התנתקות כלשהו, הצבא ימצא דרכים לשחרר ממנו כל מי שעלול לסרב לבצע אותו. הסרבנים של בנט יודעים מניסיון העבר שגם אם יהיה מי שיידרש לפנות ויסרב, הוא יגמור לכל היותר בכמה ימי מחבוש או עבודות שירות, כמו עברייני תג מחיר. הסרבנים של בנט יודעים שהציבור מתגמל סרבנים או את מי שמעודד סרבנות. חלק מהם יהפכו כמה שנים אחר כך למנהיגים נערצים ויחממו כיסאות בכנסת.
הסרבנות של מצביעי בנט היא וירטואלית. ההתנגדות החסודה של מנהיגות הליכוד לסרבנות היא וירטואלית. כולם משחקים משחק של הצהרות ריקות. הדוגמאות מן ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, כאשר אנשים שילמו בחירותם ולעיתים בחייהם על סירוב למלא פקודות וחוקים של השלטון, אינן רלוונטיות. כאן זה לא יקרה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם