ההתאבדויות בצה"ל אינן גזירת גורל
צריך לתחזק את המודעות לתופעת ההתאבדויות בצה"ל ללא הרף, שכן, המפקדים הזוטרים אמורים להיות הראשונים לחוש את סימני המצוקה של החיילים בשטח
במשך השנים הארוכות שבהן צה"ל איבד מאות חיילים שהתאבדו, נכתבו עשרות דוחות ובהם רשימת המלצות כיצד להילחם בתופעת ההתאבדויות. מאחורי הדוחות עמד בדרך כלל ד"ר שמואל יאנה, איש קבע עיוור, שחקר כל מקרה התאבדות לגופו. הדוחות שלו העלו אבק במגירות שאיש לא פתח.
כל זה השתנה בעקבות תחקיר מעריב מה-17 ביוני 2005, שחשף את הדוחות הגנוזים ואת העובדה שההתאבדויות הפכו לסיבת המוות העיקרית בצבא. בתחקיר טענו מומחים כי ניתן לצמצם את היקף ההתאבדויות בצה"ל ב-30 אחוז לפחות.
בעקבות התחקיר כינס הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, ישיבת מטכ"ל מיוחדת. תת-אלוף אבי זמיר, שהיה לימים ראש אגף כוח אדם, הוביל עבודת מטה מקיפה שגיבשה שורה של המלצות כיצד להילחם בתופעת ההתאבדויות. עיקרי ההמלצות: גיבוש כללים שצמצמו את זמינות הנשק בקרב חיילים שממילא לא נזקקים לרובה בשירותם, העלאת המודעות בקרב מפקדים לסכנת ההתאבדות של חיילים הכפופים להם, והוספת שיעורים המלמדים מהם סימני המצוקה שיכול לשדר חייל שעומד להתאבד, בכל קורסי הפיקוד של צה"ל.
בעקבות גיבוש הכללים חלה ירידה
במספר המתאבדים בצה"ל החל משנת 2006. היקף הירידה הוא בשיעור של כ-30 אחוז . מספר המתאבדים מאז 2006 עומד על ממוצע של כ-25 בכל שנה. גם הנתונים על ההתאבדויות בצה"ל בשנים 2009 עד 2011 שנחשפים כאן מצביעים על היקף התאבדויות דומה.
אך האם זה אומר ש-25 התאבדויות בשנה בממוצע הן באמת "גזירת גורל" ? בהחלט לא. צריך לתחזק את המודעות לתופעת ההתאבדויות בצה"ל ללא הרף, שכן, המפקדים הזוטרים, האמורים להיות הראשונים לחוש את סימני המצוקה של החיילים הכפופים להם, מתחלפים בכל כמה חודשים. מדובר במלחמה על כל חייל, שאסור להרפות ממנה אפילו לרגע.
ואיך יודעים שגם אחר הירידה שחלה במספר ההתאבדויות בצה"ל מספר המתאבדים הוא עדיין גבוה מאוד? בגלל הסטטיסטיקה. מסתבר שבתקופת השירות הצבאי, בישראל עדיין חל גידול דרמטי של יותר מפי שניים בשיעור ההתאבדויות ביחס לתקופה הקודמת לצבא, בגילאי 15 עד 19, וביחס לתקופה שלאחר השירות, בגילאי 21 עד 24.
תופעה דומה אינה מוכרת במדינות אחרות. זוהי אינפורמציה קריטית. היא מלמדת דבר אחד ברור: הזמינות של הנשק, הלחץ הכרוך בשירות הצבאי, אטימות של מפקדים שעדיין קיימת פה ושם, ו"פספוסים" של המערכת, שלא תמיד רואה את סימני המצוקה השקטים, עדיין גורמים לכך שבכל שנה יש כמה מתאבדים "מיותרים", חיילים שבדיעבד ברור כי ניתן היה להצילם באמצעות טיפול נכון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם