זכותו וחובתו
אני לא חושב שהנשיא פרס מאבד את מעמדו כאזרח מודאג רק כי הוא מכהן כנשיא המדינה. הוא עדיין בעל דעה משלו, ואם מצפונו אומר לו שזה הזמן לבטא את דעתו - זאת זכותו המלאה, ואולי חובתו
האם הנשיא צריך לבטא את דעותיו ערב הבחירות? זו שאלה טובה, והתשובה לה אינה בתחום החוק דווקא. אם הנשיא פרס מרגיש צורך להגיד את דברו, כי אז הוא זכאי לכך כמו כל אזרח.
אני לא חושב שהנשיא פרס מאבד את מעמדו כאזרח מודאג רק כי הוא מכהן כנשיא המדינה. הוא עדיין בעל דעה משלו, ואם מצפונו אומר לו שזה הזמן לבטא את דעתו - זאת זכותו המלאה, ואולי חובתו.
"יש לו זכות להתבטא". שמעון פרס צילום: מארק ניימן, תקשורת לע''מ
יש לדחות על הסף את הביקורת שהוטחה בנשיא בשל דבריו, ובראש וראשונה את הביקורת של ח"כ מיכאל בן ארי, פשיסט מוצהר ותלמידו של כהנא, שתנועתו הוצאה מחוץ לחוק. אם לבן ארי יש זכות להתבטא, אז בוודאי שגם לנשיא פרס שמורה זכות דומה.
באשר לתגובה החריפה של הליכוד, לאנשי המפלגה מותר בוודאי לומר מה דעתם על דברי הנשיא. בדיוק בשביל זה יש בחירות, ואם בבחירות האלה הנושא של שלום ומלחמה עולה על הפרק בזכותו של נשיא המדינה - אני ממש שמח על כך. עד כה מערכת הבחירות עסקה בעיקר
בשטויות במיץ עגבניות. עד כה הבעיות הקיומיות של המדינה כמעט שלא עלו לדיון, ואם פרס מסייע להעלות את הנושאים החשובים לסדר היום - תבוא עליו הברכה.
באשר לתוכן דבריו של הנשיא, לדעתי אפשר להגיע להסכם שלום עם אבו מאזן בתוך חודש, אם רק רוצים. כל התנאים מונחים על השולחן וידועים לכולם. כולנו דשנו בהם עד בלי די. אפשר לקבל אותם או לדחותם. האינטרס הקיומי של ישראל דורש לקבל אותם, ואני מחזק את ידיו של שמעון פרס, אולי בפעם הראשונה בחיי.
הביא לדפוס: אריק בנדר
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם