הישראלים בחרו שקט
הציבור הצביע למי שדיבר אליו ועליו - ולא במי שהביט מלמעלה וניסה להוכיח שהמבול בדרך. ביום שאחרי הבחירות התחושה היא שמותר לרצות, לחלום ולהאמין
כבר הרבה שנים שהחיים נדחקו כאן הצידה לטובת מילים גדולות וחזקות. ראש הממשלה הסביר לנו כמה חשוב להיות חזקים, כמה חשוב לעמוד על שלנו, כמה חשוב להתלהם ולהילחם. כל ויתור הוגדר כהתקפלות, כל דיאלוג, בכל תחום, נחשב חולשה. ביבי היה ההר והר לא זז.
ויום אחד נמאס לנו, לאזרחי ישראל. נמאס לנו מכל הכוח הזה והכוחניות ומכבש הלחצים המטורף שהמדינה מפעילה עלינו בכל תחום. נמאס לנו להיות מגויסים למען מטרה לא ברורה, אמורפית. מאסנו בלא ובחרנו בכן.
כן לשינוי סדר העדיפויות. כן לרווחה, חינוך ושוויון. כן לצדק, כן לתהליך והסדר מדיני. ואם אפשר לא לשמוע את המילה "אחמדיניג'אד" בחודש הקרוב זה ממש יקל.
הציבור הישראלי בחר במי שדיבר אליו ועליו. לא במי שהביט עליו מלמעלה וניסה להוכיח לו שהמבול בדרך, שהרע ביותר עוד לפנינו. הישראלים רצו שקט, ונתניהו וליברמן חזקים זה המון רעש ומהומה. אנחנו רוצים לחיות, אמרו האזרחים, כי מגיע לנו. ואנחנו יודעים שזה אפשרי. ארבע שנים הממשלה איימה עלינו.
הקטסטרופות נמצאות מעבר לפינה ונתניהו, כמו הילד ההולנדי, דוחף את האצבע לסכר ומגן עלינו בכל כוחו. תראו איך הוא מקבל מחיאות כפיים באו"ם, תראו איך הוא מציל אותנו מקריסה כלכלית כמו ביוון. סופר ביבי מביא את הסופר טנקר ויחד הם מכבים כל שריפה. מהאוויר. אבל הציבור הישראלי לא מטומטם. הוא לא רצה גיבורי על, הוא, בסך הכל רצה דירת ארבעה חדרים. גיבורי על זה טוב לקומיקס. הציבור הישראלי בחר במציאות.
גם השמאל הישראלי זקף את ראשו. הוא הבין שזה שמירי רגב צורחת זה לא אומר שהוא צריך לשתוק. בפעם הראשונה מזה שנים קמפיין בחירות שלם התבסס על המילה הכי חביבה על טוקבקיסטים. ובפעם הראשונה מזה שנים המילה "שמאל" לא נכתבה ב-ס'. וביום שאחרי התחושה היא שמותר להיות אנושי. מותר לפחד, לשאול, לדבר בשקט, לדבר מעט. מותר לרצות, לחלום, להאמין, מותר לנשום. ויש כאן מספיק אוויר והוא הרבה פחות דחוס ממה שהוא היה שלשום.
רק קבוצה אחת חסרה לנו כדי להשלים את תחושת ההקלה: אזרחי ישראל הערבים. הניתוק וחוסר העניין שלהם במתרחש כאן צריך לא רק להדאיג, אלא בראש ובראשונה להכאיב. עשרים אחוז מאזרחי המדינה נדחקו לשוליים, למעלה ממיליון בני אדם מרגישים נוכחים נפקדים.
יותר מדי פעמים יותר מדי אנשים, כולל נציגיהם בכנסת, אכזבו אותם. אפשר להבין את הכעס שלהם כלפי הפוליטיקה הישראלית. להיות מיעוט זה קשה תמיד, להיות מיעוט ששר החוץ שלו מציע לו להגר מכאן זה עוד יותר קשה. אבל הבחירות הללו הוכיחו שרבים מאזרחי ישראל נמצאים במקום אחר, שרבים מאמינים שאזרח הוא אזרח הוא אזרח.
כשאזרחי ישראל הערבים ישלבו ידיים עם אזרחי ישראל היהודים למען עתיד משותף יתמלא האוויר בעוד יותר חמצן. והרוח הרעה שנשבה כאן בשנים האחרונות ונרגעה מעט תביא עמה ניחוח של משהו חדש ואחר. וזה יבוא וזה יקרה כי בבחירות הללו הוכיח הציבור הישראלי דבר חשוב: הוא רוצה לחיות. טוב. וזה בסדר.
הכותבת הייתה שותפה לצוות הקמפיין של מרצ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם