העתיד הנראה לעין
נטשתי את הכורסה מול הטלוויזיה ובחרתי בשידור ישיר אמיתי במטה "יש עתיד". להלן תוצאות האמת
החוש הוביל אותי לנסוע אל מטה "יש עתיד" בבית סוקולוב. קומה שנייה, וליל הבחירות במטה של יאיר לפיד נראה ממש כמו בית סוקולוב בעת כנס עיתונאים: רוב הנוכחים שם הם עיתונאים וצוותי טלוויזיה. באולם בנו במות בכל פינה כדי להגביה את שדרני הטלוויזיה ומצלמותיהם, ומול שולחנות השידור יושבים אושרת קוטלר, רוני דניאל, עודד בן עמי, מגישי טלוויזיות זרות, הטלוויזיה הרוסית מערוץ 9 והמוני תחנות אינטרנט. אתה לא פוגש שם כמעט מישהו בלי מצלמה על הכתף או מיקרופון ביד, וזה חוץ משדרני הרדיו ונציגי העיתונות הכתובה. פה ושם גם פעילים של "יש עתיד", וגם מועמדים להיות חברי כנסת. רות קלדרון מקום 13, יעל גרמן מקום שלישי, יעקב פרי מקום חמישי. ורבים שלא הכרתי ומהיום נכיר. רות קלדרון שואלת אותי "אתה איתנו?", ורק יאיר איננו.
התוצאות של המדגם מוקרנות על המסכים, ומעט הפעילים מפיקים בכל זאת את צעקות השמחה הנדרשות ואת הריקודים לצורך עיטור השידורים בכל הערוצים. שלי הרמן מ"מאסטר שף" צוהלת ומתמוגגת לידי לתוך הסלולרי שלה, והיא יודעת להתמוגג. בעלה הטרי בועז טופורובסקי הוא מקום 18.
מבטי מתמקד במועמדת האתיופית, מקום 14 שעכשיו הוא מקום בטוח. פנינה תמנו-שטה. הרבה מיקרופונים ומצלמות מופנים אליה והיא אומרת: "רגע, אנשים מתקשרים אליי, אני צריכה להחזיר להם טלפון, אני צריכה להתקשר לאמא שלי". לא צריך להיות אימא שלה כדי לשמוח בשמחתה וגם בשמחת המועמד האתיופי שבמקום ה-12 ברשימה, גם הוא שם, מאושר, שמעון סלומון.
אל תכעסו עליי שאני לא מכיר עדיין את כל חברי הכנסת של רשימת יאיר לפיד. יכול להיות שכל מי שאני מביט עליו באולם הוא חבר כנסת שאני לא מזהה; אבל את תשומת לבי משך אדם בחליפה טובה ועניבה, בזקן מטופח ובכיפה שחורה. אם הוא לא חבר כנסת הוא בוודאי מהצוות של הרב שי פירון, אני חושב, וניגש אליו. כן, הוא חבר כנסת מעכשיו. שמו, אני מכיר לראשונה: דב ליפמן, מקום 17.
בשעת כתיבת הדברים אני מקיש בוויקיפדיה דב ליפמן, המחשב שואל אותי: האם התכוונת לדב גליקמן? ומודיע: הערך "דב ליפמן" אינו קיים. אני וח"כ דב ליפמן לעתיד הקרוב מאוד מדברים על גיור, והוא מבטיח לי לומר מעל דוכן הכנסת מה הרב הראשי עוזיאל קבע בעניין גיור. הוא לא יודע שזה סבא שלי.
אני חוזר ונצמד לחברי הכנסת האתיופים. סביבם פעילים אתיופים. אני שומע מישהו לא אתיופי, שמזדהה כפעיל של יאיר, אומר להם: "ממחר היא מקבלת 35 אלף ש$ח לחודש." אחר כך הוא אומר למישהו מהפעילים האתיופים: "תבקש להיות הנהג שלהם." האתיופי נדהם ולא עונה. גם אני נדהם. יפה זה לא. אבל הייתי שם ושמעתי.
רק יאיר איננו.
ניגשתי למטה מרצ ב"צוותא". מעט מאוד תקשורת, אבל כל האולם גדוש בפעילים. ועוד הבדל: כל הפוליטיקאים הנבחרים, כולל כמובן ראשת מרצ זהבה גלאון, היו שם ודיברו. הנה אני לומד מה בין תנועה ותיקה ובין מפלגה ללא מפלגה. ידידה שלומדת קולנוע ניגשת ושואלת "מה אתה עושה כאן, אתה שמאלני?" היא כן. בידה מצלמה. הבחירות האלה יספקו לה גם תרגיל שהיא צריכה להגיש לאוניברסיטה בנושא "התרחשות".
בית סוקולוב שוב. 23:00 ויאיר עוד לא הגיע. אבל הוא כנראה יודע מה הוא עושה, אם בלי להיות עם הפעילים שלו, ובלי מנגנון מפלגה ותיק, הוא השיג 19 מנדטים והכניס שני אתיופים, והביא לשם את כל התקשורת שהבינה מה הולך לקרות.
כשאני יוצא, במדרכה מול בית סוקולוב, בין כל ניידות השידור הענקיות שממלאות כל סנטימטר בציפייה ליאיר, אני שומע צעירה עם חולצת "יש עתיד" אומרת לסלולרי שלה:
"אני מתקשרת רק כדי להגיד לכם שבאמת יש לו ראש גדול".
לא הייתי צריך אפילו רגע כדי להבין שהיא לא מדברת על יאיר לפיד. היא מדברת על עודד בן עמי. רק בשביל לשמוע אותה חולקת כך את חוויותיה מהאירוע היה כדאי לי לבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם