להיפטר מהאידאולוגיה
דווקא מפלגות המרכז חסרות הזהות מצליחות להגיע לקהל רחב יותר. לכן "יש עתיד" זכתה ב-19 מנדטים, והעבודה בהרבה פחות מכך
קמפיין שמבוסס אך ורק על אידיאולוגיה, לא יכול לחרוג מפלח הציבור שמחזיק באותה אידיאולוגיה. לכן לש"ס כמעט תמיד יהיו בין 10 ל-12 מנדטים, לכן, ליהדות התורה יהיו תמיד בין 5 ל-6, לכן למרצ יהיה מספר זהה. גם מפלגת לעבודה הוכיחה את התיאוריה הזאת - היא הפכה למפלגה אידיאולוגית, סוציאל-דמוקרטית, ולמרות זאת ציפתה להיות מפלגת השלטון.
כלומר, ציפתה לזכות במאות אלפי הקולות הנמצאים במרכז המפה הפוליטית, מבלי להבין ולפרש נכון את המציאות, כלומר לקרוא את הציבור הזה, ובזאת חתמה את גורלה ב-15 מנדטים.
"יש עתיד" היא מפלגה שנושאת מסר מספיק מעורפל שמתקשר לרצון לשינוי (שהוא מרכיב הכרחי בכל קמפיין מזה מאתיים שנה בכל מקום על הגלובוס האנושי) לטובת האזרח במעמד הביניים. זה הספיק מול האידיאולוגיות שהציגו העבודה, התנועה, מרצ ואפילו בנט. והרי בינינו - מה זה שוויון בנטל? סתם קשקוש. אבל זה נשמע הגיוני, וזה נשמע אפילו בר השגה.
מועמדי "יש עתיד" נראים טוב ומדברים שוטף עם שפת גוף ישראלית מוכרת. אם נוסיף לכך ניהול טוב של קמפיין, עם מועמד שמקשיב לצוות הקמפיין שלו, נקבל את ההפתעה של בחירות 2013. "יש עתיד" גרפה 19 מנדטים. כך בדיוק היה עם קדימה ב-2009.
מפלגות המרכז מתפרקות או מתאדות בקלות, בין אם הן באופוזיציה או בקואליציה. כלומר, אם לא יופק ד.נ.א ברור של המפלגה הזאת, היא תתאדה עם הרוח. הסיכוי של מפלגת מרכז ליצור ד.נ.א. הוא קלוש. אין איש ב"יש עתיד" שחושב שתפקידה ההיסטורי של "יש עתיד" כבר הסתיים. היא יצרה את השינוי הנדרש בכך שניטרלה את הערוץ הפאשיסטי שהתפתח לאחרונה בימין. על כך כולנו מברכים.
לכן, כדי לפרש את המציאות כפי שהיא ולהימנע מהניסיון לאנוס אותה, עליה לעמוד על דרישותיה כפי שהוגדרו בקמפיין שלה וגם חובה עליה להיות חלק מהקואליציה. באופוזיציה אין לה מרחב מחייה. עד כמה שזה נשמע מוזר, שם היא מיותרת. דווקא המפלגות האידיאולוגיות לא יתאדו. אבל כדי לזכות בעתיד בשלטון, כלומר, כדי לכבוש את המרכז, יהא עליהן לייצר קמפיין מקצועי שהמרכיב האידיאולוגי שבו שולי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם