בית"ר חמאס
יש קרבה מפחידה בין תומכי חמאס, כמו זועבי, לבין חלק מאוהדי בית"ר. אבל צריך לזכור שמדובר במיעוט, שלא מצדיק את זמן המסך שניתן לו
לגזען אנטישמי לא תינתן במה בערוץ הנצפה ביותר בטלוויזיה הבריטית, כדי להסביר ולהצדיק את תאוריית טוהר הגזע. אז מדוע, לעזאזל, אנחנו בישראל מעניקים להם זמן מסך כדי לטפח את המסר? הרי אם היו מעניקים לגזען הבריטי האנטישמי זמן מסך ב-BBC היינו מתפלצים מזעם. עניין אחד הוא לסקר אותם כדי לחשוף תופעות מכוערות, דבר אחר לחלוטין הוא להעניק להם במה.
האנטישמים (זו לא טעות, הם אנטישמים), מתוך כלל אוהדי בית"ר ירושלים, הם כמה מאות חוליגנים. אבל הם מצליחים לגנוב את ההצגה, בעיקר בסיוע נמרץ של התקשורת הישראלית. אלא שצריך לחזור מהאשליות למציאות. משום שקרה משהו. רק לפני שבוע אמר הבוחר הישראלי את דברו. הוא העניק לימין הקיצוני, שכלל את חה"כ בן-ארי (ובשמחה נוסיף - לשעבר), 66,840 קולות. פחות משני אחוזים. הם לא עברו את אחוז החסימה. ישראל הצביעה בעד שפיות, ולא בעד גזענות.
גם זהבה גלאון הצטרפה לחגיגה, וטענה שאין הבדל בין אוהדי בית"ר ליאיר לפיד, משום שהתנגד לקואליציה עם ה"חנין זועביז". מה הקשר? הרי זועבי, וברבים זועביז, קרובה יותר לחמאס מאשר למדינת ישראל. ואם כבר בהשוואות עסקינן, אז הזועביז חובבי החמאס האנטישמי קרובים יותר לאוהדי בית"ר. מדוע לפיד צריך להקים איתה חזית משותפת? לפיד לא פסל מוסלמים ולא ערבים. הוא פסל את תומכי חמאס, ארגון אנטישמי וגזעני לכל דבר ועניין.
אבל גלאון מבחינה כמובן בין גזענות לגזענות. זועבי דווקא חביבה עליה. ספק אם מצביעי מרצ, רבים מהם, אולי רובם, תומכי מדינה יהודית ודמוקרטית, ידעו שזוהי גלאון. גלאון שמעניקה לגיטימציה לזועבי, הופכת את היוצרות, ואת ישראל למפלצת.
הדברים הללו נכתבים לאחר שידידה קרובה, ילידת אתיופיה, סיפרה לי שהבן שלה אינו מוצא מנוח. הוא טרוד ומוטרד עקב מופע האנטישמיות האחרון. הוא עצמו לומד בבית ספר יוקרתי. הלוואי על כל הישראלים שהיו מגיעים למעמד ולמקום שהוא ואמו הגיעו אליו. והקהילה האתיופית, למרות כל הבעיות שזוכות להבלטה, היא גם סיפור של השתלבות והצלחה.
אבל מתברר שקומץ האנטישמים, בסיוע גלאון, דווקא מצליחים. הם הפילו אותה ואותו ברשת. הם הצליחו ליצור את הרושם, בעזרת הבמה האדירה שהם מקבלים, שהם תופעה רצינית ואדירה בחברה הישראלית. המציאות נשכחת. האשליה הצווחנית מנצחת.
צריך להיאבק בהם, אמרה לי הידידה. בוודאי שצריך. ובנוסף, צריך להבהיר שהם תופעה חולנית ושולית. אין שום סיבה בעולם להעניק להם מצג של מכובדות ולגיטימיות. ז'אן פול סרטר כבר אמר שהאנטישמיות אינה שייכת למחלקת הדעות. הוא צדק. הגזענות והאנטישמיות שייכות למחלקת המצבים. מדובר במחלה. כך שהאנטישמים מבית"ר ירושלים, כמו תומכי חמאס, זקוקים לרופא. אולי גם לשוטר. לא לזמן מסך.
אומרים שמניעיו של ארקדי גאידמק אינם כשרים, ושהסיפור שלו הוא קשרים כלכליים עם צ'צ'ניה. יכול להיות. אבל צריך לזכור שני דברים. ראשית, כבר שנים, ובלי קשר להשקעות שלו בצ'צ'ניה המוסלמית, מביע גאידמק עמדות עקביות נגד גזענות. ושנית, זה לא באמת חשוב. האם המניעים של גאידמק יכולים להצדיק אנטישמיות?
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. גם וגם. חלק מאוהדי בית"ר והזועביז מנסים לכפות עלינו ערכיות גזענית ואנטישמית. החדשות הרעות הן שהשוליים האנטישמים הללו זוכים לנפח תקשורתי אדיר. וזה עצוב. החדשות הטובות הן שבבחירות התברר שמדובר בשוליים של השוליים. וזה הרבה יותר מעודד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם