אומה מחפשת משמעות
אם נבין בליכוד את סיבת העומק לשקיעת המפלגה ונדע לרענן את השורות ולספק חזון חדש, נחזיר לעצמנו את הקולות שברחו. אם לא, סופנו יהיה כמו של העבודה
ניטשה
"האדם מחפש משמעות" הסביר הפסיכולוג הנודע ויקטור פרנקל. את שרידותו במחנות הוא תלה בעיקר במשמעות. מי שאיבד משמעות לחייו מת בתוך זמן קצר. לא רק האדם זקוק למשמעות – גם אומות זקוקות לה, ובמיוחד עם ישראל.
חיפוש המשמעות היה זרם העומק שהניע את הבחירות האחרונות. לא הכלכלה, לא הביטחון, וודאי שלא שאלת השוויון בנטל. "הציונות דבר אין לה עם הדת", פסק הקונגרס הראשון ובמובן מסויים הוא צדק. הדת מתאימה למבנה הקהילתי והמשפחתי – מן יהדות ניידת שכזו שניתן לצרור במקל הנדודים ולשאת עמך לאחר הפוגרום התורן. לשיבה אל מצב הצבירה הלאומי הריבוני יש צורך בהרבה מעבר לכך – יש צורך בשיבה אל תרבות יהודית כוללת.
אבל איזה תוכן ניתן לשיבת ציון המתחדשת? הרי באין חזון יפרע עם? איזו משמעות תהיה לכל השיבה הזו בלי היסודות האמוניים?
כל הוויכוחים בראשית דרכה של הציונות נסובו למעשה סביב השאלה הזו. הזרם שניצח ובגדול היה הזרם הסוציאליסטי. ואכן - מפלגת העבודה היא שהובילה את הקמת המדינה והנהיגה אותה עד אמצע שנות השבעים. הימין לא הציב מעולם חזון חלופי ודבק רק במעש הציוני – ההתיישבות והביטחון – בלי לנסות לצקת לתוכו משמעות משלו. בשנות השמונים קרס הסוציאליזם יחד עם ברית המועצות והשמאל שחזר לשלטון בשנות התשעים נישא על גלי "אחוות העמים" בלבד. את חזון הסוציאליזם החליף חזון השלום.
20 שנה אחר כך, אנו נמצאים בסיומה של תקופת אוסלו. הציבור הישראלי התפקח התפקחות מדממת מאשליית השלום, המרחב הציבורי נותר ריק מכל חזון והקיום הלאומי משווע למשמעות. מסתבר שאין משמעות לקיומנו הלאומי במנותק מיסודות הזהות והאמונה השלובים היטב במודרנה.
לליכוד, המפלגה הלאומית בעלת ההיסטוריה המפוארת, תורת ז'בוטינסקי והחיבור העממי למסורת ישראל - יש את היסודות למתן המשמעות הזו. אבל כל אלה הוסתרו היטב בבחירות האחרונות. לא בכדי נמנע הליכוד מלפרסם מצע. ממילא אנחנו מנצחים אז למה להיכנס לוויכוחים. כך הפכה מפלגת השלטון הלאומית למן מפלגת חליפות שכזו עם קמפיין נגטיבי וחסר משמעות.
משני עבריה צמחו מפלגות שהציעו סדר יום חדש. אמנם עדיין לא סיפקו משמעות – אבל לפחות אחת מהן – הבית היהודי – סיפקה ניחוח של משמעות יהודית וטיפסה במהירות לסדרי גודל מפתיעים של 18 מנדטים – כמעט מחצית מהם חילוניים.
בתחילה הופתע הציבור משהתברר שכמות גדולה מאוד של בוחרים מתלבטת בין
כך הפך לפיד למפלגה השנייה בגודלה והליכוד מצא את עצמו מכווץ ומדולדל בין שתי מפלגות צעירות המציעות סדר יום לאומי חדש. סדר יום אזרחי מחד, וסדר יום עם ניחוח יהודי מאידך.
שתי המפלגות עדיין אינן מספקות משמעות. שתיהן עוסקות ב"איך" ולא ב"למה" וב"לאן".
אם נבין בליכוד את סיבת העומק לשקיעה, אם נדע לרענן את השורות ולספק לציבור חזון חדש ותשובה לאומית ל"למה" ול"לאן" – נחזיר לעצמנו את הקולות שברחו אל אחיותנו הצעירות ונוסיף וננהיג לבטח את המדינה לאור החזון הלאומי.
אם לא נעשה זאת, סופנו יהיה כסופה של מפלגת העבודה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם