החופש להשתיק
העברתו של ד"ר גלעד נתן מתפקידו בכנסת בגלל מאמרים פוליטיים שפרסם ותחקירים שנעשו על ידי עמותות ימניות, מצביעה על רדיפה של השלטון אחרי מי שדעותיו שונות
מאז התחלפו ממשלות הרבה, בוודאי כל ממשלה בדרכה ערגה למיצוי הפוטנציאל האינסופי כמעט של התעמרות, אדמיניסטרטיבית בלבד כמובן, בעובדים בשירות הציבורי שעמדותיהם לא השתלבו מעצמן ברוח התקופה, בכיוון כפי שהורתה שבשבת הרוב הפוליטי בעיתוי כזה או אחר.
אלא שכיסופים לחוד ומימוש לחוד, או ברוח מילותיו של ח"כ יריב לוין בעניין אחר שבו ניכר בלבול מצער בין דמוקרטיה מהותית לבין עריצות הרוב: "המטרה היא לא לעלות לשלטון אלא לשלוט".
הנה כמה דוגמאות לכזו שליטה, מהסוג האדמיניסטרטיבי: מר אדר כהן, לשעבר המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, שפוטר; הפרופ' רבקה פלדחי שהשתתפותה במפגש מדעי עם קאנצלרית גרמניה נמנעה; חוקרי המחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שמחלקתם מטלטלת בין בדיקה לבירור להקפאה או לסגירה, וטרם מיצינו את שלל החלופות המנהלתיות האפשריות, עד שישימו לב החוקרים בבן גוריון לאן פונה השבשבת ומהו מחירה של חוסר היכולת להסתובב מהר מספיק יחד עם שינויים בכיוון הרוח.
האחרון, לעת עתה, שהתווסף לרשימה מתארכת זו הוא ד"ר גלעד נתן, עד לאחרונה חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, ומי שמעשה שבשבת מצא את עצמו לפתע מועבר מתפקידו; אם תחפשו, תמצאו אותו כעת דווקא בארכיון הכנסת.
ד"ר נתן שגה אולי בסוברו שהוא יכול לפרסם במסגרת עבודתו בכנסת ובהתבסס על נתונים שקיבל ממשרדי הממשלה השונים, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי, עובדות ומסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם סדר היום הנוכחי של ממשלת ישראל בכל הנוגע למהגרי עבודה ומבקשי מקלט. עבודתו זכתה להערכה רבה הן בקרב חברות וחברי הכנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, שביקשו ממרכז המחקר והמידע לערוך את המחקרים, והן בקרב חוקרות וחוקרים מן האקדמיה העוסקים בתחום ההגירה.
הנאיביות הזו הספיקה כדי שאתר "מידה", עמותת "איתן" וגם העיתון מעריב יפיקו "תחקירים" על אודות ד"ר נתן, יאפיינו אותו כ"פעיל פוליטי רדיקלי" ויטילו דופי במוניטין המקצועי שלו, במחקריו וביושרתו. מאחר שהמטרה, כזכור, היא "לשלוט" הרי שכפי שמקובל במקרים מהסוג הזה, לאחר שהמטרה סומנה – לעזאזל העובדות.
כך, גם אחרי שהכנסת בדקה את עבודתו של ד"ר נתן באמצעות גורם חיצוני ולא נמצא בה דופי – הוא מצא את עצמו בארכיון. כמובן שלכך נמצאה לבסוף התואנה האדמיניסטרטיבית המכשירה: ד"ר נתן פרסם בעבר מאמרים בעלי אופי פוליטי. אמנם, הוא עשה כן בהתאם לדין ובידיעת הממונים עליו, וחדל לפני שלוש שנים. אבל בכך היה די על מנת שהמאמרים שפרסם ישמשו להנהלת הכנסת תירוץ על מנת להעבירו מתפקידו.
גם לפני שישים שנה השלטון – אז שלטון מפא"י – ביקש לרדוף אזרחים על דעותיהם ופעילותם הפוליטית. אז היה מדובר באחד, ד"ר ישראל שייב, אביו של חה"כ לימים פרופ' אריה אלדד, אשר ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, דוד בן גוריון, ביקש למנוע ממנו מלשמש כמורה בבית ספר בשל עמדות פוליטיות ימניות, אותן ביטא בכתובים.
בג"ץ קבע אז את העיקרון אשר היה אמור, לכאורה, למנוע התעמרויות מסוג זה ולשמור על עצמאות שיקול דעתם של עובדי השירות הציבורי. אלא שעקרונות לחוד, ומימוש המטרה – לשלוט! – לחוד.
ממשלות מתחלפות וכיוון הרוח משתנה מעת לעת, אבל הסירחון הוא אותו הסירחון.