המלכודת של לפיד
יו"ר יש עתיד יצטרך לעשות החלטה חשובה בממשלה הנוכחית: האם הוא הולך להוביל לחידוש תהליך השלום או שהוא מעדיף לשמש כעלה תאנה, בדומה לאהוד ברק
תפקיד שר החוץ יכול להיות מתעתע. מצד אחד, כל מי שיעלה ויבוא אחרי אביגדור ליברמן צפוי להתקבל בעולם במטחים של כבוד, שטיחים אדומים ומחיאות כפיים סוערות. קשה להעלות על הדעת תרחיש שבו לפיד גורם נזק גדול יותר למעמדנו הבינלאומי מאשר מי ששלח את שרת החוץ של האיחוד האירופי להתעסק בענייניה, קרא לאבו מאזן מכשול לשלום ואיים למוטט את הרשות הפלסטינית.
מצד שני, מי שמילא בפועל את תפקיד שר החוץ בממשלת נתניהו היוצאת, לפחות בזירה הבינלאומית החשובה ביותר לישראל, ארצות הברית, הוא שר הביטחון היוצא אהוד ברק. האמריקאים כמעט ולא החליפו מילה אחת עם ליברמן, בעוד שברק בילה זמן ניכר מהקדנציה שלו בוושינגטון. ברק אמנם לא גרם לנו מבוכות בניכר, אך מלבד מאמצי ה"תחזיקו אותי" בסוגיה האיראנית, הוא למעשה תפקד כחותמת ההכשר של מדיניות הקיפאון במשא ומתן המדיני מחד והבנייה המסיבית בהתנחלויות מאידך. ברק היה עלה התאנה המבוגר והאחראי שהציג בפני העולם את הצד המתון והשקול לכאורה של ממשלת נתניהו הקיצונית, ואף התגאה לא פעם בכך שהיווה גורם "מרסן" בממשלה.
לפיד עלול להיגרר בקלות למלכודת האהוד ברקית ולתפקד על תקן שר ההסברה הבא של נתניהו. כבר נכתב, ובצדק, שהוא מתאים מאוד לתפקיד. כתבות הפרופיל המחמיאות עליו בתקשורת הזרה עם היוודע ניצחונו בבחירות הן רק הפרומו למה שצפוי לו במשרד החוץ. הוא יראה עולם, יוזמן לפגישות רמות דרג עם המדינאים הבכירים ביותר, יהנה מקוקטיילים מפוארים ומחנופתם של דיפלומטים ויפליא להתראיין ב- CNN באנגלית מרשימה וחיוך צחור.
אך יש להניח שבפגישותיו עם מנהיגים ובשיחות השמפניה בטרקלינים לא יביעו עניין רב בנושא השוויון בנטל או בשינוי שיטת הממשל בישראל. סביר יותר שבקהילה הבינלאומית ידונו איתו על הסכסוך הישראלי פלסטיני וינסו לקדם את התהליך המדיני.
לפיד לא נבחר בגלל האג'נדה המדינית שלו, ומצביעיו עלולים להתאכזב מכך שלא בחר בתיק הנוגע במישרין למצע החברתי כלכלי שהציג. הוא אפילו מסתכן בהשוואות מסוכנות לעמיר פרץ שרץ בבחירות על כרטיס חברתי, בחר בתיק הביטחון וכשל בעיני בוחריו והציבור (לפחות עד להוכחת נחיצותה של מערכת כיפת ברזל).
הדרך היחידה להימנע מהביקורת הצפויה תהיה לנצל את ההזדמנות הטמונה בתפקיד שר החוץ ולצקת בו תוכן אמיתי. לא רק להסביר את מדיניות החוץ של ישראל אלא לעצב אותה. במקום לתרץ את המחדלים הבאים של ממשלת נתניהו, את אישורי הבנייה באיתמר או את הפקעת כספי המסים הפלסטינים, יוכל לפיד לקחת יוזמה, להתוות מדיניות ולהציג בפני העולם תוכנית ישראלית לסיום הסכסוך על פי המתווה שהציג במסע הבחירות שלו. תהליך מדיני אמיתי שסופו בהסכם יקנה לו לא רק תהילת עולם אלא ישליך באופן ישיר גם על הסוגיות הכלכליות והחברתיות עליהן נבחר.
ללפיד כדאי לשקול ברצינות להתמנות לשר החוץ, אך רק אם הוא משוכנע בכך שיצליח להשפיע על הממשלה מבפנים.
הכותבת היא דוברת יוזמת ז'נבה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם