קמפיין למען חיסול ישראל
ה-BDS איננו ארגון, אלא שורה של ארגונים, שביחד עומדים בחזית הדמוניזציה, הדה-לגיטימציה ולפעמים גם הנאציפיקציה של ישראל
זו הייתה כמובן תשובה עלובה, משום שרגע לפני כן הם תמכו בזכות הפלסטינים למדינה. "האם אתם תומכים בשלילת זכות הקיום של ארמניה, קרואטיה או צ'כיה?", הוספתי והקשיתי. הקהל הבין שאנשי החבורה המתלהמת אינם נגד "הפשעים" של ישראל או הכיבוש. הם בעד חיסול ישראל. אלא שהשבוע, בניו יורק, תומכי ה-BDS ניצחו. וברגע שהמאבק הוא על חופש הביטוי, זהו ניצחון כפול. הם לא רק מצליחים להחדיר את המסר, אלא גם להלביש אותו באדרת של נאורות ותמיכה בחופש הביטוי, לעומת היריבים החשוכים שלהם, שמתנגדים לחופש ביטוי.
במקום להיאבק נגד פתחון הפה של תומכי החרם, הקמפיין האמיתי, הרציני יותר, היה יכול וחייב להתמקד בחשיפת האג'נדה האמיתית שלהם. הם אינם נאורים. הם אינם חסידי זכויות אדם. הם אינם חפצים בהסדר שלום במזרח התיכון. ראשי קמפיין ה-BDS, עלי אבונימה ועומר ברגותי, הצהירו באופן המפורש ביותר שהם נגד עצם קיומה של ישראל. במילים אחרות, הם מנהלים קמפיין שנאה והסתה נגד ישראל.
כאשר היה נדמה שמסתמן פיוס בין פת"ח לחמאס, פרסם אבונימה מאמר דבו הבהיר שהוא מתנגד לכך משום שהדבר עלול להתפרש כהכרה בישראל. עכשיו הוא וחבריו שוב בכותרות. הם חזקים במתק שפתיים. הם יודעים לגייס דמויות בולטות כמו ג'ודית בטלר, שהתבטאה בזכות חמאס וחיזבאללה, וניסתה להיחלץ ולתרץ את האמירה של עצמה. וככל שהמאבק הוא נגד עצם קיום הכנס - הם חוככים ידיים בהנאה. עד כדי כך שאפילו ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, שאינו חשוד בעוינות לישראל והוא גם מתנגד בוטה ל-BDS, התייצב לצדם של תומכי הכנס. לא משום שהוא תומך במטרותיו, אלא משום שהוויכוח הוא על חופש הביטוי. וכך, במקום שבלומברג יהיה מהמתנגדים, הוא הפך לאחד התומכים.
ה-BDS איננו ארגון, אלא שורה של ארגונים, שביחד עומדים בחזית הדמוניזציה, הדה-לגיטימציה ולפעמים גם הנאציפיקציה של ישראל. פה ושם הם גולשים לנימות אנטישמיות, ומיד לאחר מכן ממהרים להתנער ולהתנצל. כל מה שאמרו הנאצים על היהודים - הצגתם כמסוכנים לשלום האנושות, כמחרחרי ריב ומדון, כנצלנים תאבי כוח והצורך בשלילת זכות קיומם - אומרים עכשיו חסידי הBDS על ישראל. אלא שהם עושים זאת באנגלית משובחת, שלקוחה כולה מתוך "שיח הזכויות".
וכך , במקום לחש
וף את המהות הגזענית של ה-BDS, שכולה שלילת פיוס ושלום, שלילת זכות היהודים למדינה ותיאור מדינת ישראל כמפלצת - הם זוכים להכרה ולגיבוי בשם חופש הביטוי. אפשר כבר להכריז על המאבק נגד הכנס בניו יורק ככישלון. צריך לקוות שמארגני הקמפיינים יפיקו את הלקחים. מותר להפסיד בקרב - אבל אוי לנו אם נפסיד את המערכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם