השכרות והחירות
בפורים השנה אנו חוגגים את הפסיביות היהודית, זו של 2,000 שנות גלות עם מעט מניפולציה נשית. שכן זהו חג שנולד בגלות ונועד לאפשר בה חיים
פורים השנה? בלי להגזים, אנחנו נמצאים בשעה של בירור, זמן מתוח של התנגשות זהויות בתוך עם ישראל. הקשיים בהרכבת הקואליציה הם ביטוי קוסמטי, שרברבי, של משבר עומק. למשל, אפשר לתהות לאיזה חלק באוטובוס מצפת לאשדוד היו מגלים את אסתר המלכה לו הייתה קופצת לביקור.
בוודאי שבלבוש החצר שלה לא הייתה מורשית להיכנס למאה שערים, לצפות ביראי ה' מתגוללים בקיא, מקיימים את הוראת האמורא רבא "חייב אדם לבשומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
יש שיאמרו כי המצווה לשתות עד דלא ידע היא פיסת אמת במציאות מודחקת. השטויות ששיכור מלהג הן המחשבות של הפיכח. אולם לדעת רוב הפרשנים יש יותר מכך. מה טעם מצאו חז"ל לקבוע את מצוות השכרות שהרי אין לך אומה רחוקה יותר מסיאוב שיכורים מאשר האומה העברית. אנו לא אירים או רוסים. שותים קצת יין מתוק לקידוש וחוטפים חמרמורת וטחורים.
לשכרות פורים טעם וסיבה מהותיים יותר מאשר שמחה והתפרקות. השכרות היא ביטוי והגשמה למאיסה בשליטה עצמית. בשכרות יש לעג לשלטון בשר ודם שהרי המגילה עצמה היא פרודיה על מלכות ארצית. השכרות בפורים אינה חופש ופורקן אלא חירות והכרה שאין לאדם שליטה במעשיו אלא הוא פועל בתוך עולם הנשלט בחוקים שאין לו עליהם שליטה. לא ה"פור" הפרסי, לא הגורל, אלא יד ה' הנעלמה הפועלת בנסתר. אלא שלעניות דעתי, בפורים אנו בעיקר חוגגים את הפסיביות היהודית, זו של 2,000 שנות גלות בתוספת קורטוב מניפולציה נשית. כי פורים הוא חג שנולד בגלות ונועד לאפשר חיים בגלות.
האירועים ההיסטוריים במגילה מתרחשים לאחר הצהרת כורש. יהודי פרס לא נענים לקריאה לשוב ארצה אלא מעדיפים את סיר הבשר בגולה. החג עצמו נתקבע כחג משמעותי בתקופה שבה נואש העם מתחיית הריבונות הלאומית. חורבן הבית השני בעקבות המרד הגדול וכשלון מרד התפוצות ומרד בר כוכבא נחרטו כטראומה קטסטרופלית שאין אחריה תקומה.
העם היהודי יצא מן ההיסטוריה הגשמית. עצמאות ואקטיביזם לאומי נתפסו כמרד בה'. י "ג באדר, יום תענית אסתר המקדים את פורים, התרחש על-פי המגילה דווקא באמצע חודש ניסן. התענית מוזכרת לראשונה בשנת 750 לספירה והחלה רווחת בין היהודים רק במאה ה-12. אבל שימו לב, י"ג באדר המקורי דווקא היה יום שמחה המוזכר במגילת "תענית" כיום בו חל איסור להתענות.
י"ג המקורי היה יום ניקנור, יום ניצחונו הגדול של יהודה המכבי על המצביא היווני ניקנור. פורים דרס את חנוכה. חג הגלות דחק את חג העצמאות החשמונאי. תענית הגלות העלימה יום שמחה על ניצחון אדיר של עם מורד וגאה על האימפריה ההלניסטית.
לא בכל יום שיחק הגורל לעם ישראל, לא בכל שעת עקה ומצוקה שינה הקב"ה את הכיוון. אולי נרמז לנו משהו: תתחילו לעשות משהו עם עצמכם, קומו התנערו וחיזרו להיסטוריה. רק לפני שבעים שנה קהילות שומרי אמונים נמחו באש משרפות למרות שהרבנים הבהירו שדבר לא יקרה.
אלמלא המהפכה הציונית-חילונית, עם כל שגיאותיה ועוולותיה, לא היינו חוזרים להיסטוריה. לא היינו שורדים. במדינת ישראל הריבונית, במדינת ישראל שכל מהותה מעבר מסביל לפעיל, יש לחגוג את פורים כתזכורת לחיים בגלות, לא כאידיאה. וכעת השעה, שגם חלקים אחרים בעם ישראל יעברו מסביל לפעיל, ייקחו חלק משמעותי בקימום הריבונות השלישית. עבורם ועבורנו. חג שמח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם