נשף המסכות שלנו
פורים הוא חג אהוב וייחודי בגלל שהתחפושות מאפשרות לנו להשתחרר לרגע מכבלי המסורת, מהשיגרה ומהגורל היהודי הלא ממש משמח
בתוך כל אלה יש לחג הפורים מעמד מיוחד. כוכב השדרות באזור הבימה, אחד מהלבבות הפועמים של העיר, היה כבר ביום שישי עטור בתחפושות, ובהחלט לא רק של ילדים והוריהם. משהו באוויר סיפר שהחג הזה אהוב וחשוב.
מה סוד קסמו של פורים? סיפור המגילה מסתיים אמנם בניצחון יהודי מרשים, אבל תליות פומביות והשמדה קולקטיבית של האויב איננה בהכרח זיכרון המפרנס שמחה גדולה. גם ניצחונה המניפולטיבי של אסתר מול המפגן הפמיניסטי המרשים של ושתי ראוי לעיון ביקורתי. ובכלל, שמותיהם של אסתר ומרדכי התגלגלו כידוע משמות אלים פגאניים, ונישואי התערובת של אסתר לאחשוורוש לא היו עוברים היום אפילו את המסננת של הרפורמים. את נשף המסכות ירשנו מהאיטלקים, ואת אוזני המן מהגרמנים.
סוד הקסם של פורים הוא אוניברסאלי: המסכה והתחפושת מלוות תרבויות ועמים מכל רחבי הגלובוס ולאורך ההיסטוריה, ועונות על צורך עמוק שלנו לגלות לעצמנו ולאחרים מי אנחנו, דרך שבירה של הדרך בה אנחנו נראים בכל ימות השנה. נשף המסכות הזה אינו המצאה יהודית, וספק אם הוא תואם את ההתנגדות היהודית לתרבות יוון שהתיאטרון במרכזה. במקרא, המסכה היא אחד מסמלי התרבות האלילית. עגל הזהב קרוי "עגל מסכה", והשימוש במילה בעברית החדשה במשמעות הדיוקן המתחפש נעשתה בהשפעת מילים לועזיות כדוגמת masque האנגלו-צרפתית.
על מה ולמה הכשירו היהודים את נוהג ההתחפשות היא שאלה להיסטוריונים, אבל אין ספק שמדובר בפשרה יהודית מפוארת ומבורכת. יהודים הם בני אדם, ולבני האדם יש צורך לשבור את דפוס השיגרה, את הפרצופים המוכרים ואת הדכדוך של הזמן החולף. לשם כך יש פורים, ועל כן גם לא כל יום פורים, כדברי הקלישאה, שהרי אם כל יום היה פורים, לא היתה לפורים משמעות.
אבל לפורים יש סגולה נוספת ההופכת אותו מחג העומד בצילם של החגים הגדולים כגון פסח, ראש השנה וסוכות, לחג חשוב וייחודי. החגים הישראלים נחלקים לשתי קבוצות: חגי המרחב המשפחתי וחגי המרחב הציבורי. החג המשפחתי ביותר הוא כמובן פסח. הוא המייצג המובהק ביותר של מסורת ישראל וכמעט כל היהודים בארץ ובעולם מקיימים אותו. עם זאת הוא אינו ערב שמח במיוחד. הוא ארוך ומעיק, ורוב החילוניים לא מצאו דרך לקרוא את ההגדה כך שתדבר גם אליהם. הרבה מתחים משפחתיים פורצים בערב הזה, שהוא גירסה משודרגת של ארוחות ליל השבת המשפחתיות.
מול פסח, ובדרך שונה גם סוכות וראש השנה, פורים הוא חג המרחב הציבורי בה"א הידיעה. הוא מתרחש ברחובות, באולמות, בחצרות בתי הספר. ביציאה הזו, מלווה בתחפושת המגלה ומסווה גם יחד, יש שחרור רגעי מכבלי המסורת והמשפחה, חזרה אל "הקהל" שאינו בדיוק קולקטיב. ויש גם חובת שתייה כדת. זהו אמנם חג יהודי, אבל הוא גם שסתום רגעי מהגורל היהודי, שכידוע אינו מקור לשמחה בלתי פוסקת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם