אין דרך אחרת
אילו ראש הממשלה היה קשוב לעם ודואג למדינה, הוא היה מבטל את ההסכם הקואליציוני עם לבני, חותם עם בנט ולפיד ומשאיר את החרדים בחוץ
אילו ראש הממשלה היה קשוב לעם ודואג למדינה, הוא היה נפרד מהחרדים לקדנציה אחת. מאז קום המדינה החרדים היו שותפים ברוב הממשלות. אפשר לקחת פסק זמן לכמה שנים, לנסות משהו חדש, להזרים פנימה כוחות אחרים ולבצע סדרי עדיפויות שונים. אפשר להטות פעם אחת את כובד המשקל לכיוון האזרחי. למה לא להזרים דם חדש? למה שר הפנים הוא אלי ישי בטאבו? איפה נקבע שאת ועדת הכספים צריך לנווט רק ח"כ משה גפני? למה לא ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) או ח"כ יעל גרמן (יש עתיד)?
אילו ראש הממשלה היה קשוב לעם ודואג למדינה, הוא היה ממנה את יאיר לפיד לשר החוץ ולא שומר את התיק לאביגדור ליברמן, עד שיסיים את המשפט הפלילי שלו. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה את הביזיון הזה. ליברמן הוא לא הנרי קיסינג'ר ולא שמעון פרס, ואת הנזקים שגרם למדיניות החוץ של ישראל קשה לאמוד. יש כאן הזדמנות להעמיד בראש המערך הדיפלומטי איש ייצוגי, מהוקצע, מעודכן, היפוכו של ליברמן, מי שיכול להפוך לכוכב בינלאומי ולשנות על פניה את ההתייחסות לישראל בעולם.
אילו ראש הממשלה היה דואג למדינה ולא לעצמו, הוא היה מפסיק לחזר בלהט אחרי שלי יחימוביץ'. ממילא אין שום אפשרות ושום סיכוי שהיא תצטרף לממשלה שלו, כי הרי היא לא רוצה לסיים את הקריירה כמו ציפי לבני. נתניהו חייב להבין, גם בתור ראש ממשלה, שממשלה צריכה גם אופוזיציה חזקה. זה אולי לא האינטרס שלו, אבל זהו האינטרס הלאומי והחובה של כל מדינה דמוקרטית. ראש הממשלה צריך לחנך את הציבור גם בכיוון הזה, ולא לבנות את הממשלה שלו בשיטת "חטוף כפי יכולתך".
אילו ראש הממשלה היה דואג למדינה ולא לעצמו, הוא היה מבטל ביוזמתו את ההסכם עם ציפי לבני וחבורתה. לבני הפכה בגיל 55 לסמל של ביזוי ערכי ומוסרי. מי שתוקפת במשך שלוש שנים את ראש הממשלה נתניהו, רצה עכשיו לממשלה שלו. מי שמחזרת אחרי הנשיא שמעון פרס ואהוד אולמרט כדי שיצילו את המדינה מפני האיש המסוכן נתניהו, נשבעת לו אמונים. מי שמספר שלוש שלה, עמיר פרץ, פרש ממפלגת העבודה משום שלא קיבל התחייבות מיחימוביץ' שלא תיכנס לממשלת נתניהו, רץ עכשיו להיות אצלו שר. ראש הממשלה צריך להפוך את ההסכם הזה למסגרת פח. כך הוא ישדר לכולם שאסור לעשות יותר צחוק מהבוחרים.
ובעצם, אם ראש הממשלה יעשה את כל המהלכים שמומלצים כאן, הוא ידאג גם לעצמו. לבחירות הבאות הוא יוכל להגיע כמי שנשמע לרצון העם ועשה שיקולים ממלכתיים, נקיים מאינטרסים צרים ומשפחתיים. במקרה הזה הציבור יעריך אותו פי כמה ואולי יעניק לו עוד קדנציה, כי זה מה שהוא רוצה.