בניינים של כלום
כל עוד התקשורת חושפת פרטים בשם "זכות הציבור לדעת", אך שומרת על קשר שתיקה בנושאים אחרים–היא תמשיך לזכות לאמון מוגבל
אייטם מרכזי נוסף היה קשור לשימוע בסנאט האמריקאי על מינוי ראש חדש לסי-איי-אי, ועניינו: זה שנים מחסלת ארה"ב אזרחים אמריקאים שעובדים בשירות ארגון אל-קאעידה, כאשר בידי המחסלים ישנה אסמכתה משפטית כלשהי המתירה להם לבצע החיסולים הללו. פה ושם היו קריאות מחאה ציבוריות, אך לא ראיתי ולא שמעתי כל "שיח זכויות" כלל-אמריקאי רעשני שממנו בוקעת האשמת הנשיא אובמה ברצח, בפשעי מלחמה. דמיינו לעצמכם מה היה קורה במדינת היהודים אם אזרחים ישראלים בשירות חמאס, למשל, היו מחוסלים כמו אחמד יאסין או ג'עברי. אלוהים ישמור.
אבל בגלל פלאי טכנולוגיית התקשורת, ניתן לי לעקוב גם אחרי התקשורת הישראלית. מאזורי הניסויים הגרעיניים לשעבר שבנוואדה זה נראה קצת מרוחק, כאילו מכוכב לכת אחר. והנה, לחרדתי הרבה אני מגלה שכל התקשורת הישראלית עוסקת בדבר נורא אחד ושמו "האסיר X".
במשך יומיים לפחות היה נדמה לי שהמדינה עומדת ממש בפני התמוטטות, שהדמוקרטיה קורסת, שהמשטר במדינת היהודים אינו שונה מהמשטרים המדכאים האפלים שידענו בהיסטוריה האנושית. סיפורי התקשורת החזירו אותי לספר "הרוזן ממונטה כריסטו", שבו הגיבור, דאנטס, מושלך על ידי אויביו לבור עמוק ואפל באי מצוקי, איש לא יודע על כך, והוא עצמו אינו יודע מדוע. לפתע אני קורא בתקשורת שלנו על כך שאנשי הביטחון האמיתיים במדינת ישראל, הציונים בלי מירכאות, הם אחמד טיבי, זהבה גלאון ודב חנין. מה קורה כאן?
מתוך בליל הסיפורים והגילויים "והחשיפות הבלעדיות" על האסיר X ושאר ירקות אני מצליח להבין שלפניי תופעה תקשורתית ישראלית אופיינית: ממש מכלום, או כמעט מכלום, מעלים בבוקר בידענות מפליאה השערות מהשערות שונות. בערב ההשערות הפכו כבר ל"עובדות", ומתוך ה"עובדות" החדשות מעלים השערות נוספות. למחרת בבוקר ההשערות הללו כבר הפכו לקומה השלישית של "עובדות", שממנה נגזרות השערות חדשות. כל זה עד שמגיעה לבסוף המציאות ומפילה את בניין "עובדות הכלום" שנבנה בעמל ובהמולה תקשורתית. ומה קורה אז? התקשורת, לפחות בחלקה, מוציאה את הקלף המנצח: זכות הציבור לדעת! הקץ לצנזורה! בעולם התקשורת הנוכחי אין מקום ל"שושו"! יופי!
אולם מעל האוקיינוס אני לפתע קורא סיפור הקשור לשר החינוך ועל "קשר שתיקה" הקיים בחלק מהתקשורת לגבי הסיפור הזה. אני מתקשה להאמין: איך זה מתקשר למצווה הקדושה של "זכות הציבור לדעת"? איך זה שבאתר אחד אתה יכול לקרוא שמות של אנשים ובעיתון אחר אותם שמות מחוקים? לא בגלל צנזור צבאי, אלא בגלל צנזור עיתונאי פנימי?! ואיך שרגליי דורכות בארץ הקודש אני מתבשר שציפי לבני ולהקתה היו הראשונות להצטרף לקואליציה בראשותו של ביבי, שנוא נפשה וטרף ללשונה. היו אלה התקשורת ומשרדי הפרסום שממש מכלום הפכו אותה "לתקווה", לערכית ונקייה, לראש ממשלה בדרך. ולפתע התמוטט בניין הכלום. אחדים בתקשורת התנחמו בכך שבכל מקרה היא משתייכת ל"בני האור" ותתרום מאורה כשרת המשפטים. אולי כן ואולי לא.
בדבר אחד אני כמעט משוכנע: חלק מהתקשורת שלנו וחלק מהפוליטיקאים שלנו (גם החדשים?) ימשיכו להזדנב בתחתית סולם האמון של הציבור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם