שומרי מסך
מי שחשב שבהופעתו בסרט "שומרי הסף" הוא משרת את המדינה טעה. במקום, הוא שימש כלי להצגת השקפתו השמאלנית של הבמאי
לדעתי, היה מי שחשב שבהופעתו בסרט הוא משרת את המדינה ומוכיח עד כמה היא חופשית ודמוקרטית, אך הסרט, בניצוחו של הבמאי, נועד לטעמי אך ורק כדי לתת ביטוי חד-צדדי להשקפתו השמאלנית המובהקת של הבמאי דרור מורה. הוא שקבע מה יהיו הדברים שיישמעו מפי ראשי השירותים, ומה לא יושמעו; הוא שהחליט אילו תמונות רקע יובאו בסרט כתפאורה לדברים; הוא שקבע אילו קטעי קישור ייאמרו בסרט וישאירו את רישומם על הצופה; הוא שהחליט מה ייאמר על הרשות הפלסטינית ועל ערפאת. לשווא יחפש הצופה משפט ביקורתי אחד על ערפאת ועל חלקו בפיצוצי האוטובוסים האיומים אחרי "הסכמי אוסלו" ובאינתיפאדה. קשה לי להבין איך ראשי שירותים נתנו שכך ישטו בהם. חבל!
אני רוצה במאמרי זה להתמקד בשני דברים שנאמרו על ידי שני ראשי שב"כ. הראשון עוסק בהשוואות מופרכות המרנינות לב כל שונאי ישראל ושוחרי חורבנה. אברהם שלום אמר שהתנהגות צה"ל בשטחים היא כמו התנהגות הצבא הגרמני. אחרי שקבע זאת, הוא נראה מהסס והוסיף שכוונתו להתנהגות הצבא הגרמני בבלגיה, בצרפת ובצ'כיה. את צ'כיה אני זוכר היטב כי הוא הדגיש את השם בקולו הנמוך. מה יש להגיד נוכח ההשוואה הזאת? אני שואל את אברהם: "האם שם הכפר לידיצה שבצ'כיה אומר לך משהו? האם שם הכפר לז'אקי שבצ'כיה זכור לך?"
יידעו הקוראים כי כפרים אלו נמחקו מעל פני האדמה על ידי הצבא הגרמני, כל הגברים נרצחו וכל הנשים נשלחו למחנות ההשמדה, כמעשה נקם גרמני. גם גורלם של כפרים צרפתיים היה דומה. אברהם, האם אינך בוש ונכלם בהשוואות שלך? בקש סליחה מצה"ל!
הדבר השני עוסק בסוגיה עקרונית, מהותית שתלווה אותנו עוד הרבה. עמי איילון מספר שבאחת מ"פגישות השלום" בחו"ל עם הפלסטינים ב-2002 (בעיצומה של האינתיפאדה השנייה) אמר לו אחד מבני שיחו הפלסטינים כי "הם ניצחו אותנו (את ישראל)". איילון נדהם והפלסטיני הסביר כי הם הצליחו לגרום לנו סבל, וזה מבחינתם הניצחון. ואז, מספר איילון, ירדה עליו הארה משמים והוא הבין לפתע את תופעת המתאבדים (שהייתה אז בשיאה), שכל עניינם הוא לגרום לנו לסבול.
ואני בא וטוען שראייתו זאת של איילון היא צרה ופשטנית ביותר. לדעתי, אותו פלסטיני נתן ביטוי קולע וקצר לליבת התפיסה הפלסטינית וחזונה. זאת תפיסה שהיא שלילית במהותה, לא בונה, לא חיובית.
השאיפה העליונה שלהם היא פחות לבנות מדינה משגשגת משלהם, ויותר להביא לחורבנה של מדינת ישראל ולהרג אנשיה. זאת התפיסה שזה עשרות בשנים מונעת מהם להגיע לפשרה אמיתית עם מדינת ישראל; זאת התפיסה שבגינה לא אכפת להם להיהרס כלכלית, לאבד חיי אדם, אם בכך יגרמו לישראל נזק מדיני. זאת התפיסה, הבלתי נתפסת על ידינו, ולפיה ככל שיש להם יותר הרוגים, כך זה משרת את מלחמתם בישראל. לא אכפת להם להופיע כל הזמן כמסכנים, ובתנאי שזה יגרום נזק לישראל. הם מוכנים לאבד רגל - העיקר שישראל תאבד אצבע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם