מרחב האישה
מספרן של הנשים החברות בכנסת ה-19 הוא הגבוה ביותר מאז כינונה של הכנסת הראשונה, ונראה כי יום האישה הבינלאומי השבוע מציין ביתר תוקף את חשיבותן של הנשים בחברה, אך אין זה אומר שנשים כיום חופשיות לגמרי לעשות כרצונן
אבל אז הגיע אתמול בצהריים המקרה של סרבן הגט שי כהן, שכבר 12 שנה מסרב לתת גט לאשתו, ונתן סטירה מטאפורית מצלצלת לציבור שלם שחושב שבגלל שיום אחד בשנה מוקדש לקידום נשים, מעמד האישה בישראל נמצא במקום טוב. לא, הוא לא.
אולי דווקא טוב שכהן ברח אתמול מהשגחת אנשי שב"ס ומידי המשטרה, שכן ברגע אחד התמקדה תשומת הלב הציבורית באחת התופעות הבזויות ביותר בישראל: סרבנות הגט. באישור המדינה, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, אוכלוסייה שלמה של נשים תלויות בגברים כדי לזכות באחת מזכויות היסוד של כל אדם: החופש לעשות בחייהן מה שהן רוצות.
התופעה הזו לא החלה אתמול, אבל דווקא המקרה הקיצוני של הסרבן כהן, שעיגן את אשתו שבע שנים בחופש וחמש שנים מאחורי סורג ובריח, הוציא לאור את התופעה הזו. הגיע הזמן שיימצא הפתרון - ההלכתי, המשפטי, החוקתי, הכל הולך - שיגרום לה לעבור מהעולם.
במרכז רקמן לקידום מעמד האישה, המסייע רבות לעגונות, אומרים שסרבנות גט היא אלימות לכל דבר, שאינה רחוקה מהאלימות הפיזית נגד נשים (הנה נתון: בחודשיים הראשונים של 2013 נרצחו שש נשים, האחרונה שבהן אתמול בנתניה).
במרכז אף רואים בנשים העגונות קורבנות אלימות רגשית ומשפטית, בחסות ההלכה. רק במקרים של סרבני גט עקשניים מאוד, מואילים בטובם בתי הדין הרבניים - הסמכות היחידה בנושא - לשלוח אדם למאסר. גם כשזה קורה, אין לאיש במדינה את האפשרות והסמכות לגרום לו לשחרר את אשתו לחופשי.
אבל מעמדן של הנשים בישראל אינו טעון שיפור רק בכל הקשור לקבלת גט. בסקר שערך לאחרונה משרד התמ"ת בקרב מעסיקים נמצא כי נשים דומות לבעלי מוגבלויות בעיני המעסיקים, הרואים בשני המגזרים מקור לקשיים בביצוע חלק מהתפקידים בעבודה.
רק כ-40 אחוז מהמרואיינים, בעלי עסקים ברחבי המדינה המעסיקים עשרות ומאות אנשים, סברו שנשים יוכלו לבצע את כל התפקידים בחברה. כן, להיות אישה בישראל, לפחות לפי יותר משליש מהמעסיקים בסקר שנערך בשלהי שנת 2012, הוא מגבלה.
יחסו של הישראלי הממוצע לנשים מתבטא גם בנתונים ממשיים, כפי שהוצגו אתמול בידי עופרה שטראוס, שמובילה לצד מנכ"לית שדולת הנשים את "מדד קטליסט" בישראל, במהלך הכנס השנתי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.
המדד בוחן את ייצוג הנשים בחברות המובילות במשק, ולפי הנתונים שנחשפו בו, מבין מאה החברות הציבוריות החזקות במשק הישראלי, רק בשלוש מכהנת אישה בראש הדירקטוריון, רק שמונה נשים מכהנות כמנכ"ליות, ורק 16 אחוזים מתפקידי הדירקטוריון מוענקים לנשים. שיעורן של הנשים בכוח העבודה הכללי בישראל, אגב, הוא 47 אחוזים.
אז ברכות ל-27 חברות הכנסת, החדשות והנבחרות מחדש. באמת, זהו הישג משמעותי. אבל על רקע האלימות, הרציחות, הפגיעות המיניות והשיעור הנמוך של נשים במקומות שההחלטות באמת מתקבלות בהם, כדאי לזכור שאת המקום ה-57 של ישראל בעולם בשיעור הנשים בפרלמנט אנחנו חולקים, אחר כבוד, עם פקיסטן.
השינוי במעמד האישה מתרחש ביתר שאת בשנים האחרונות, אבל המציאות מוכיחה שלכולנו יש עוד הרבה עבודה, בחקיקה, במשפט, בזירה הציבורית - ובמרחב הפרטי של כל אחד מאיתנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם