בוחרים להיות אכזריים
גם דיון לעגני על צמחונות תורם להדגשת האכזריות של בני האדם - למרות שיש להם אפשרות לא לאכול בשר, זה מה שם מעדיפים בצלחת. תגובה לאראל סג"ל
שמחתי גם משום שהדיון מעיד על התרחבות תופעת הצמחונות, המחייבת את מי שבוחרים להמשיך לאכול בשר לנמק את עמדתם (האידיאולוגית לא פחות מזו הצמחונית). עד לפני כמה שנים, נהגו רוב אוכלי הבשר לפטור את עצמם מעיסוק בסוגיה באמצעות רחמים/לעג לצמחונים האומללים שנאלצים להתקיים על כרסום חסה ולעיסת אגוזים.
כיום, כשיש יותר ויותר טבעונים, ומזון טבעוני הופך להיות נגיש ומוכר יותר (ואפילו במדורי אוכל, מסעדות ומדפי הסופרמרקט) קו ההגנה הלעגני הראשון הוא כבר לא מה שהיה פעם. למרות שסג"ל מספק מחווה גם לסוג מוכר זה של טיעון עם ההצהרה "אכלתי פעם מרק טופו במסעדה טבעונית, היה לו טעם של מגפיים מבושלים" – רוב הטור מוקדש לטיעונים קצת יותר רציניים (יש, כמובן, הרבה לאן להתקדם מבחינת רצינות הדיון, אבל העיקר המגמה). על טיעון המגפיים המבושלים אעיר רק שככל שצמחונות הופכת להיות יותר נפוצה, נעשה ברור יותר שלהימנע מבשר זה לא יותר סגפני מאשר, נניח, להימנע מעישון – זה אמנם ויתור על דבר אחד שעשוי לגרום הנאה, אבל בוודאי לא ויתור על ההנאה בחיים.
רוב טורו של סג"ל מוקדש לתיאורים שנועדו להמחיש את אכזריותו הרבה של הטבע. המטרה: להראות שההתעללות בבעלי-חיים בתעשיית המזון היא לא כזה ביג דיל ביחס לפגיעה של חיות זו בזו בטבע. מסקנה זו שגויה לדעתי מכמה סיבות, ואציין שתיים מהן.
ראשית, מבחינה עובדתית, הסבל שחווים בעלי החיים במדגרות, בכלובים ומשאיות הובלה, בלולים – קשה ומתמשך לאין שיעור מסבלם בטבע. לקבור תרנגולות וחזירים למשך כל חייהם בכלובים שלא מאפשרים תזוזה, או "לטפח" גנטית בעלי-חיים שמשקל החזה ("שניצל") שלהם מושך את גופם קדימה עד כדי נכות – אלה דברים שמעולם לא תועדה חיה טורפת מעוללת לחיות אחרות.
נכון, כשנמר טורף אנטילופה הוא גורם לה סבל, שיכול להימשך אפילו מספר דקות. אך האדם הוא היצור היחיד שמתחיל להתעלל בבעלי-החיים שהוא אוכל עוד חודשים ושנים לפני שהוא הורג אותם. הוא היצור היחיד שגורם מצוקה, תסכול, מחלות וכאבים למיליוני קרבנות באמצעות קוקטייל של תאורה מתמדת, אנטיביוטיקה וחיתוך שיניים/מקורים להפחתת נזקי התוקפנות המתפתחת בתנאים לא טבעיים אלה.
שנית, וחשוב עוד יותר – אין בטבע אף יצור, פרט לאדם, שבוחר לאכול בשר. זאבים, אריות וחיות טורפות אחרות אוכלים בעלי-חיים לא בגלל שזה מה שזה טעים, נוח או מוצדק – אלא כי זה מה שהאינסטינקטים שלהם מנחים אותם לעשות. הם צריכים לעשות זאת כדי להתקיים, ומעולם לא עמדה בפניהם אפשרות לבחור אחרת.
האדם הוא היצור היחיד שניצב מול הדילמה המוסרית אם לאכול בעלי חיים אחרים או לא. אין לנו את הזכות לצקצק על ה"אכזריות" של בעלי-חיים שאוכלים בשר מתוך הכרח, בעוד שאנחנו עצמנו נוהגים באכזריות גרועה מזאת מתוך בחירה. במילותיו של מארק טווין: "העובדה שהאדם מבחין בין טוב ורע מוכיחה את עליונותו השכלית לעומת בעלי-חיים אחרים; אך העובדה שהוא עלול לבחור ברע מצביעה על נחיתותו המוסרית לעומת בעלי-חיים שאינם עושים זאת".
ההצהרה הניהיליסטית שבה מסכם סג"ל – "אין שחור ולבן. אין טוב מוחלט ורע מוחלט" – היא אכן התפיסה ההגיונית לעולם שבו אין לאדם בחירה חופשית, וההתנהגות שלנו היא גזירה שאין לשנות. אבל זהו אינו העולם שבו אנחנו חיים. במציאות שלנו, לא רק שיש לאנשים את הברירה להיות צמחונים, אלא שאפילו לא מדובר בבחירה קשה במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם