ימי הדמוקרטיה של יחימוביץ'
ועידת העבודה שהתכנסה ביום חמישי האחרון הייתה הוכחה לדמוקרטיה המונהגת במפלגה וליד הקלה על ההדק של הספינולוגים שממהרים להשתמש בקלישאות על דיקטטורה
בוועידה אושרו שינויים המחלישים את כוחם של היו"ר והמזכ"ל בקביעת הרכב מוסדות המפלגה. התקיימו הצבעות על קיום בחירות ראשונות ללשכת המפלגה אחרי 11 שנים ולתפקיד מזכ"ל המפלגה. לא בכדי הכתיר לאחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה את מפלגת העבודה כמפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל ובפער ניכר מכל שאר המפלגות.
היה ויכוח חריף ודיון סוער, רגשי וכן, גם לא תמיד נעים. העובדה הזו בדיוק מוכיחה את ההפך ממה שטוענים המלעיזים. רק בדיקטטורות (אמיתיות, לא כאלה המשמשות לספינים פוליטיים) יש תמימות דעים מאחורי עמדת המנהיג. הסערה ולהיטות הרוח מעידים על העובדה שמדובר בגוף חי, בועט ורלוונטי.
רבות דובר בימים האחרונים על הוועידה. הפרשנים והבלוגרים, לאחר כמעט שנה סוערת, נמצאים בריק תקשורתי – לפיד רק בפייסבוק, גם בנט לא מתראיין ונתניהו חזר לדממת אלחוט. איזה שעמום! מזל שיש את יחימוביץ' והעבודה בשביל לספק פרנסה.
"דיקטטורה", "ברק במסכה" ועוד ים של קלישאות הושמעו בנוגע לתפקודה של יחימוביץ'. תמיר מורג חידש ואמר ש"חוקת מפלגה הייתה גורמת גם לקים ג'ונג און להסמיק מבושה". אתם מבינים? רק הדיקטטורה הנוראה בעולם משתווה לתפקודה של מפלגת העבודה, לא פחות.
האצבע כל כך קלה על ההדק של הקלישאות והמטאפרות. עזבו אתכם מנתונים ועובדות.
אז בואו נדבר על עובדות: "דיקטטורה"? תראו לי עוד מפלגה שאליה כל אזרח יכול להצטרף, להשפיע מבפנים ואף להתמודד לתפקידים שונים, החל מציר ועידה ועד לח"כ.
"מבצרת את מעמדה"? כנראה שכשעסוקים בסיסמאות ובמשלים שוכחים לדקדק בפרטים. ביום חמישי לא אושר שום סעיף הנוגע לבחירות ליו"ר המפלגה.
מתגעגעים לברק? מי בדיוק מתגעגע? חברי המפלגה הוותיקים שראו איך היא דועכת בתקופתו? 14 תאי הסטודנטים שהחלו לפעול בכל רחבי הארץ? אולי עשרות אלפיי המתפקדים שהצטרפו מאז שעזב? או 100,000 הבוחרים החדשים ששמו אמת בקלפי?
חשוב לקיים דיון ענייני על הסעיפים שבמחלוקת. אבל קשה לעשות את זה כאשר ממטירים עליך מבול של זעקות שבר שבו כל שינוי פסיק בסעיף נידח הוא סופה של הדמוקרטיה. עולה בי החשד כי חלק מהקולות האופוזציונים שנשמעו (לא כולם) עשו זאת רק בשביל להישמע ולקדם את עצמם. עיינתי בסדר היום כשבוע לפני הוועידה ולכן הופתעתי שפתאום, 24 שעות לפניה, החל בליץ של מסרונים, מיילים וכותרות בגנות נושא שעד לפני רגע נראה קונצזואלי. כך נראים מי שמבקשים לחולל כותרות ולא שינויים.
אך זהו הנושא הפחות חשוב בעיניי. יותר מעניין לבדוק איך סוקר האירוע. אני בטוח שאת מרבית הקוראים באמת לא מעניין אם אושר סעיף כזה או אחר וכנראה ש"וועידת מפלגת העבודה הורידה את מספר החתימות הנדרש לכינוסה מ-50% לשליש" זו לא כותרת סקסית. לצערי מרבית הפרשנים בחרו בפתרון הקל והתמקדו ברכילות ובפוליטיקה הקטנה.
לטעמי את האירוע הזה היה חשוב לנצל בשביל לחשוף את המצב העגום שנוצר בפוליטיקה הישראלית. מצב בו מרבית המפלגות מתנהלות באופן בלתי דמוקרטי. כך לדוגמה ציפי לבני לא צריכה לתת חשבון לאף אחד על הצטרפותה ההזויה לממשלה וליאיר לפיד יש כוח אבסלוטי בקביעת רשימת מפלגתו.
אל מול הפחדנות של מרבית מנהיגי המפלגות, שלי יחימוביץ' היא היחידה שמוכנה להילחם על דרכה באופן דמוקרטי ולשלם את המחיר על כך. ועידת מפלגת העבודה שהתכנסה השבוע מבליטה את החלל המסוכן שקיים בשאר המפלגות בנושא הדמוקרטיה הפנימית.
חבל שבמקום להתעסק בנושאים מהותיים כמו דמוקרטיה והזכות לבחור ולהיבחר, מעדיפים כלי התקשורת להתעסק ברכילות המיותרת על היחסים בין עופר עיני, איתן כבל ושלי יחימוביץ' .
הכותב הוא פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, מזכיר סניף הגבעה הצרפתית בירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם