ערב יום הזיכרון: מתייחדים עם זכר 25,578 חללי מערכות ישראל
מעל מיליון וחצי בני אדם צפויים לפקוד היום את בתי העלמין ברחבי הארץ. אירועי יום הזיכרון יחלו בשעה 16:00 בטקס בבית יד לבנים בירושלים ובשעה 20:00 תשמע צפירה בת דקה לזכר הנופלים שלאחריה תתקיים עצרת מרכזית ברחבת הכותל המערבי
עם רדת הערב, בשעה בה תשקע החמה וחושך גדול יעטוף את הארץ, תתכנס מדינת ישראל לתוך יגון שאינו מרפה, לכאב הצורב בבשר וחורך את הנשמה, לגעגועים המייסרים את הנפש אשר אינה מוצאת מרגוע. בין האנדרטאות הפזורות בכל פינה, לקברים הדוממים, בשיעורי המורשת ובטקסים, פוסעים עם משפחת השכול שממשיכה לצרף חברים לשורותיה - יאט דופק החיים את פעילותו. הארץ תעצור מלכת. אל מול עיני כל אחד ואחת מאיתנו יחלפו פנים, ושמות, חיוך שלא נשכח לעולם, שיחה, פגישה, חוויה שיכולה הייתה להישאר בשולי הזיכרון אלמלא קרה הנורא מכל.
חיילים וחיילות אשר בשיא פריחתם בחרו לתת מעצמם למען מדינת ישראל, מודעים לסיכון שמלווה כל אחד מהם כצל כבד; אזרחים תמימים שכל רצונם היה לקיים חיים נורמליים במדינתם, אך נקטלו ביד אכזרית שהפעילה מלחמת טרור חסרת מעצורים בערי ישראל; אנשי משטרה, משמר הגבול ושירות בתי הסוהר ולוחמי שירות הביטחון הכללי והמוסד, שבחרו בהגנה על ביטחוננו כדרך חיים - ושילמו את המחיר היקר ביותר; לוחמי המחתרות אשר מסרו את נפשם למען הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
במותם ציוו לנו הנופלים לא רק את החיים, אלא גם את הזכות להיאבק על קיומנו כאן. הזכות לקיים בחלקת הארץ הזו חיים תקינים, עצמאיים, להגיע לשיאים שרק מדינות מעטות מגיעות אליהם: בחינוך, ברפואה, בכלכלה, במדע, בטכנולוגיה, בתרבות, בביטחון. הזכות להיות שותפים לפלא הזה שנקרא מדינת ישראל, שאחרי 65 שנות עצמאות ואחרי מאות שנים של רדיפת יהודים ורציחתם רק משום שהם יהודים, הפכה להיות מודל לחיקוי ברחבי העולם כולו.
כל אדם עם זיכרונו, כל משפחה עם כאבה. הורים שעולמם חרב עליהם בן רגע ושלעולם יתהלכו בינינו כשתהום אינסופית נפערה בגופם ובנפשם, כמהים לחיבוק אחרון, לעוד מגע; אחים ואחיות שהילד או הילדה שגדלו עימם לא ישובו עוד; סבים וסבתות שלא האמינו שיקברו את הנכד או הנכדה; בן או בת זוג שאיבדו את אהובם; ילדים שנותרו יתומים; חברים שבגרו אך מסרבים לשכוח, לא יכולים לשכוח. ההתמודדות אינה קלה, מייסרת, והפצעים מתקשים להגליד.
חודשים אחדים לאחר נפילת בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים, מתייסר המשורר נתן יונתן בשאלה: "איך אפשר להציל נער מן השכחה, להפוך את הזיכרון לכוכב בוקר", הוא זועק מבעד למילים. "לחפש בתמונות שהשאיר את ניצני היופי. לאסוף בשארית הכוחות שלנו את אהבתנו הפצועה, המובסת, ולגונן על הנער שלא יאבד".
עם ישראל מתכנס הערב ומחר כדי לזכור ולהזכיר את בניו ובנותיו - בכאב רב, בצער גדול, ביגון קודר - כדי שלא יאבדו. אך בזכותם, גם מתוך עוצמה וגדלות נפש שאין שניות להן, והן אלו אשר מהוות בסיס לקיומנו בארץ הזו.
יהי זכרם של הנופלים והנופלות ברוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם