במקום השלו בעולם
לא הספקתי לגשת לשלט של הטלוויזיה, והטלפונים מישראל התחילו להגיע. הכל בסדר? האסימון ירד. פיגוע בבוסטון. לא רחוק מהבית
יצאתי לרחוב. תוך דקות השתלטה המשטרה על כל הצירים המרכזיים. גם ככה רבים מהם היו חסומים בגלל המרתון השנתי. זו לא הייתה האווירה המוכרת מאירועים דומים בתל אביב. זה היה הרבה יותר. טווח החסימה היה ברדיוס של קילומטרים רבים. ספינות משטרה על נהר צ'רלס, שמתפתל לא הרחק מאזור הפיגוע, והליקופטרים מפטרלים ממעל בגובה נמוך.
אווירת מלחמה. "ניצולים" שהגיעו מהאזור החסום סיפרו על החוויה הקשה. על הבום האיום ועל ילדים שלפתע נפלו לידם. כנראה שהיו רסיסים. הרבה מאוד רסיסים. זה מה שמסביר את מספר הפצועים הגדול מאוד.
רצה הגורל וגם בפיגועי ה-9.11 הייתי בארה"ב, כשהפיצוץ בפנטגון היה מול עיניי הנדהמות. כך שבבוסטון, עם חשש למגה-פיגוע מתמשך, נוהלי החירום היו דומים - בהבדל אחד. התקשורת האמריקנית אינה מציגה פצועים מדממים. בפיגועי התופת הגדולים ראו כל צופי הטלוויזיה את ההתמוטטות של המגדלים, וגם המוני אדם נמלטים מענני אבק מפחידים.
הם לא ראו דם. הפעם, אולי דווקא בגלל שהפיגוע היה קטן יותר, הופיעו פצועים, גם מדממים, על המסך. היו אמריקאים שלא אהבו את זה. זו הייתה מעין חדירה לפרטיות - עניין קדוש בארה"ב. יש לכם מושג מה זה היה, שאלתי שוטר שהיה מוצב על אחת מעמדות החסימה. מאיפה אתה, הוא שאל. מישראל, עניתי. אז אולי אתה יודע יותר טוב ממני, הוא ענה לי, קצת בחיוך.
כשהדברים הללו נכתבים, אין שום קצה חוט. אף אחד לא התקשר. אף אחד לא השאיר הודעה. סטודנט סעודי אמנם עצור לתשאול, אבל שום דבר לא ברור. שיחות רקע מפנות את האצבע לשני החשודים המיידיים: הג'יהאד האיסלאמי והימין הקיצוני האמריקאי. האחרון ממשיך להרים את ראשו - קטן מאוד אבל אלים ומסוכן מאוד.
ייתכן ששלוחות סרטניות שלו הגיעו גם לבוסטון. הג'יהאד ממשיך להרים ראש. אבל במדינות המערב בכלל, ובארה"ב בפרט - ההצלחה שלו שאפה לאפס. היו ניסיונות. פה ושם נחשפים תאים. היה גם את נידאל מאליק, קצין אמריקאי מוסלמי שהפך לג'יהדיסט ורצח 13 מחבריו.
הממשל האמריקאי התעקש שלא לקרוא לזה פיגוע מתוצרת הג'יהאד. התקינות הפוליטית, לפעמים, משבשת את הדעת. אם יתברר שהפעם זה שונה, גם תגובות הממשל והתקשורת יהיו מרתקות. נמתין ונראה.
וכמו בישראל, כמו לאחר כל פיגוע, וכמו בארה"ב באותו יום מר ונמהר של פיגועי התופת, עברו שעות בודדות והמסעדות שוב היו מלאות. החיים חזקים הרבה יותר מהפיגועים. קרה אסון. ילד קטן שהמתין לאביו שהשתתף במרתון נהרג. האמא והאחות במצב קשה בבית חולים. טרגדיה. אבל החיים חזרו מהר מאוד לשגרה. בתקווה שהיא לא תופר שוב במהרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם