מנותקים
משהו לגמרי בלתי נורמלי מתנהל כאן. זה ייגמר לא טוב כי יש אזרחים שומרי חוק, שעובדים קשה ומסתבכים בגלל חובות זעומים
בשיטת "בולדוג" המסורתית, אחרי ששום יחצ"ן ודובר שלו לא הסכים לאפשר לי לדבר איתו, צלצלתי ישירות לנייד שלו וצילמתי את הסצנה. אני באיטליה באמצע ישיבה, הוא אמר, לא כל כך יודע מה זה "בולדוג" ולמה מישהו מטריד אותי. בחצי הדקה שהוא נתן לי לדבר (ולא ניתק, אגב, כפי שנהגו אז לא מעט מטייקוני ארצנו) הסברתי לו שיש לו מפעל מזהם והוא חייב לפתור את זה.
אתם יודעים מה קרה? הוא פתר את זה. בעזרתו האדיבה של ראש העיר דאז ושר הרווחה היום מאיר כהן, שלא חשש להבהיר לילד הפלא שהזיהום לא ימשיך בעיר שלו, הוא פשוט סידר את העניין, אישר טכנולוגיה אחרת, יקרה יותר, והבעיה נפתרה. אני מודה שזה הרשים אותי בזמנו. הנה, אחד מ"אדוני ארצנו" מתנהג אחרת לגמרי. מקשיב, מסדר ולא חושש לשלם קצת יותר כדי לעזור לסביבה.
אז מה קורה להם, אחרי כמה שנים עמוסות בזוזי זהב וכסף? כי הנה, אחרי שנים של "טוהרה עסקית" לכאורה, גם נוחי נמצא במחיקות, בתספורות, בהקלות המשוגעות האלה. ואני רוצה להסביר למה זה כל כך משוגע: אין בי שום רצון שדנקנר ינושל מכל רכושו, בתיו המפוארים, מטוסו ויאכטותיו, אבל אני פשוט יודע איך נראים החיים האמיתיים של רוב האזרחים שחיים כאן.
בשנים האחרונות אנחנו מטפלים בהרבה אנשים שנזרקים מבתיהם כי לא עמדו בתשלום המשכנתא או שכר הדירה; באנשים שלא מצליחים להחזיר בזמן הלוואה לבנק, והבנק בדרך כלל לא מוכן לשקול תוכנית הצלה בשבילם אלא רוצה את כספו, מיד, וכך לוקח את חירותם של החייבים - וזו חירות, שלא תחשבו אחרת; באנשים שלא מצליחים לעמוד בהתחייבויות כספיות ומאבדים מיד את חירותם, ונכנסים לסחרור כלכלי שנגמר לפעמים בשוק האפור או בעוד התקף לב.
כמעט אף אחד, להוציא אנשים מיוחדים בשוק העסקי כמו מי שניהל את דיסקונט בזמנו, גיורא עופר, לא מוחק לאף אחד, לא גוזר לאף אחד, לא מספר לאף אחד. יש אנשים אנושיים פה ושם, אבל אני יכול לספור אותם על כף יד אחת. רוב האנשים בשוק העסקי רוצים את הכסף, וזה מה שמוציא מהדעת. ולצד דנקנר מקטר אתמול גם ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, על ביטול המכירה של כי"ל.
אני לא אכנס לזה, אני לא פרשן כלכלי, אבל מתוך הראיונות שהוא נותן אי אפשר לא להתכווץ כשהוא מדבר על שכרו: עלות שכר של 83 מיליון שקל מאז שהוא שם, וכ-23 מיליון שקל לשנה. לגמרי בנחת הוא מסביר, ומנמק שלגמרי לא בטוח שבעבור פחות כסף הוא היה משקיע את כל כולו בעבודה הזו. אף אחד, לא משנה כמה הוא מוכשר, לא צריך להרוויח סכומים כאלה, בטח לא כשהחברות נקלעות לקשיים ומבקשות קיזוז או מחיקה או פריסת חובות.
משהו לגמרי בלתי נורמלי מתנהל כאן, ואולי בכל העולם. זה ייגמר לא טוב, כי לצד אלה יש אזרחים רגילים, שומרי חוק, שעובדים קשה ומסתבכים נורא בגלל חובות זעומים של אלפי שקלים.
חובות צריך לשלם. אני יודע, הייתי שם, הכל ברור. אבל לכל אחד שמסתבך מגיע לפחות שעה אחת של "דנקנריות", של מישהו שיקשיב, שינסה לפתור, שיראה רצון לעזור. ואם אפשר למחוק חצי מיליארד, בטח אפשר לבדוק איך עוזרים למישהו שחייב 15 אלף שקל ואין לו חיים. ואגב, באמת אין לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם