נשבר קשר השתיקה
הדרישה מעיתונאיות בודדות להוות לפיד בוער בפני המחנה היא יומרנית ואינה הוגנת. אולם כקבוצה אנחנו נושאות באחריות לשינוי המצב
תא העיתונאיות (שהכותבת נמנית על פעילותו) היה זה שהחל בטיפול בפרשה העדינה והמורכבת הזו וספג ביקורות רבות מחוץ לעולם התקשורת ופנימה לו. עיקר הטענות דיברו על "בית דין שדה" והכללת ציבור רחב של כתבים ופרשנים כחשודים כל עוד שמו של העיתונאי לא מתפרסם. אחרים הדגישו את העובדה כי טרם הוגשה תלונה משטרתית והיו מי שתהו על העיתוי בטיפול בנושא, ערב כניסתו של רוזן כמנחה לתוכנית חדשות חדשה בערוץ טלוויזיה מוביל.
למבקרים ואף למבקרות, חשוב לומר ראשית: נכון, לא מדובר בדרך פעולה אופטימלית. אנו לא חיות בעולם מושלם ואידיאלי, ולעיתים קיים צורך אמיתי לפעול ברצינות וביצירתיות חוקתית, על מנת למנוע עוולות ופגיעות מוסריות מסוגים שונים. ההחלטה לפעול הייתה לא פשוטה, וודאי עבור ארגון צעיר בראשית דרכו, אך מה שהנחה אותנו היה המחויבות הרצינית והעמוקה לפעול למען הפיכת עולם התקשורת למקום בטוח ומוגן כלפי עיתונאיות, והידיעה שבהיעדר עשייה, אנחנו משמרות את קשר השתיקה ומעניקות לו לגיטימציה.
חשוב לזכור כי פרט לדילמה הבסיסית הנעוצה בהחלטה הראשונית של כל אישה האם להתלונן במשטרה, והמשמעויות המעשיות הרגשיות שגובה פעולה כזו, כאשר מדובר בעולם התקשורת - הדבר מסובך ומורכב עוד יותר.
בעידן בו תהליכים ואירועים פוליטיים, משפטיים וחברתיים מוכרעים בתקשורת, הגשת תלונה משטרתית כלפי עיתונאי בכיר-וודאי כשמדובר באדם מוכר ובעל מעמד - היא מרתיעה ומבהילה לא פחות מאשר הגשת תלונה נגד פוליטיקאי ידוע.
בנוסף, חשוב להדגיש כי מדובר בתעשייה קטנה ודינאמית מאוד. העובדה כי כולם מכירים את כולן ולהיפך, בתוספת הניידות הגבוהה מכלי תקשורת זה או אחר, יוצרת אף היא מודל בעייתי ומורכב להגשת תלונה, במיוחד עבוד עיתונאיות צעירות בתחילת דרכן.
ועוד עניין: הדרישה מעיתונאיות בודדות להפגין עוז עילאי ולהוות לפיד בוער בפני המחנה, היא יומרנית ואינה הוגנת. בימים בהם העיתונות נמצאת בשפל חסר תקדים, בהם מעמדו של העיתונאי והעיתונאית הנלחמים על פרנסתם הינו בכי רע, הציפיה לפעול לבד באקטיביות יתר היא סוג של היתממות. הדרישה מנשים בודדות להיות אמיצות יותר מהשאר, היא אינה לגיטימית. אולם, בתור קבוצה של נשות תקשורת, אנו כן רואות עצמנו נושאות באחריות קולקטיבית לשינוי המצב ואכן התוצאות נראות בשטח.
כאשר פורסמה פרשת קצב, נחשף כי למעשה רבים היו עדים למעשיו וכולם שאלו אז: מדוע שתקתם? למה לא אמרתם דבר? ההסתרה היא בדיוק מה שמאפשר לתופעות כאלה להמשיך ולהתקיים. בצעד המכונן שנקט תא העיתונאיות ובתהליך החשוב שהחל, קיים אומץ רב וכן הפגנת אחריות ציבורית ומקצועית. על אף המגבלות והתנאים, אני גאה בו מאוד ומקווה שימשיך להתפתח ולפעול לטובת קידומן של נשים בעולם התקשורת ולטפל במקרים חריגים וקשים כגון המקרה האמור וכן בנושאים אחרים שעל הפרק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם