תפסיקו לעשות את המוות לגלעד שליט, זה לא מגיע לו
אלה שצולבים היום את גלעד שליט, שוכחים שכולם צריכים להיות גאים על הצלת נפש בישראל, גם אם היא לא עונה להגדרה של לוחם מחוספס ומהולל
"זהו אליל שקר", קבע ב"מעריב" עמוס גלבוע, איש צבא בכיר לשעבר. "הוא רק מודל שלילי. כל עבודת האלילים שהתפתחה סביבו יסודה בשקר וכזב, בצביעות ובהסתרת האמת. הגיע הזמן להפסיק לשקר לעצמנו. לכלי התקשורת יש תפקיד חשוב בניפוצו של האליל".
מה שמעצבן את גלבוע ודומיו (להלן: הגלבועים) הוא הדרך שבה התנהג שליט כאשר הגיעו מחבלי חמאס לבסיס ששהה בו, ותנאי השבי הקלים שהיו לשליט, לטעמו. "חמש שנים וחצי בשבי אינן שקולות ליום אחד בכלא הסורי", כתב גלבוע.
על נסיבות הנפילה בשבי טוען גלבוע כי שליט גילה ראש קטן, ראש של סיכה. כאשר הטנק שלו הותקף ושני אנשי הצוות קפצו החוצה ונהרגו, הוא נשאר בפנים. שליט לא הפעיל את המקלע מתוך הטנק, וכאשר זרקו לתוך הטנק רימוני עשן הוא יצא החוצה בלי נשק, ובעצם התמסר למחבלים, שהופתעו לראות אותו מבקש מהם שלא יירו עליו.
בואו נאמר מיד. גלעד שליט הוא לא גיבור צבאי. הוא אנטי-גיבור צבאי. הוא חנון מוחלט. הוא לא הדמות האגדית של הלוחם המחוספס, עטור הצל"שים, אותו חייל או קצין עז נפש שמחסל במו ידיו חמישה מחבלים ביד אחת, אחרי שנפגע בידו השנייה. שליט הוא אחר. הוא עדין נפש, מופנם, לא ממש בריא, לא אמיץ במיוחד. נו, אז מה? בגלל זה צריך להרוג אותו? לפרק לו את הצורה? להשאיר אותו בשבי עד שייפח את נשמתו?
הגלבועים לא יכולים לשפוט נער אחרי עשרה חודשים בצבא, שזורקים לו רימון עשן לתוך הטנק. מי שיצא לפניו החוצה, אולי בטעות, אינו בין החיים היום. מה עדיף במקרה המצער הזה? צעיר חי או שוכב דומם?
הגלבועים מקדשים את המוות. שליט, בני משפחתו ובעצם רוב החברה הישראלית שתמכה בשחרור שלו מכבדים יותר את החיים. גם כאשר שליט ישב בשבי, ידעו כולם כי הוא לא התואם של אגדות גבורה כמו מאיר הר~ציון, מנחם דגלי או יצחק ג'יבלי. הוא בחור אחר, כמוני וכמוך, קצת יותר, או קצת פחות. ובכל זאת, רוב הציבור אהב אותו ורצה לראות אותו בבית.
רוב הציבור גם הוכיח שהוא חכם יותר מהאנשים ששלחו את שליט לצבא, דהיינו ראש הממשלה אהוד אולמרט, שרי הממשלה וראשי השב"כ שהתנגדו לשחרורו. שליט בבית כבר שנה וחצי, מאות מחבלים שוחררו, ונשארנו בחיים, ברוך השם.
הגלבועים גם לא מעריכים דבר חוץ מאשר מלחמה לחיים ולמוות בשדה הקרב. לא מאבק ציבורי הרואי ומחושב שניהלו בני משפחת שליט, לא התגייסות אדירה של מאות אלפי אזרחים שחיבקו את שליט וראו בו את בנם, לא בחור שחזר מחמש שנים וחצי בשבי של מחבלים מחמאס, בתנאי אי-וודאות נוראיים, בנסיבות שבהן כל אחד היה יכול להשתגע, כי הוא לא יודע אם יראה את יום המחר. בעיניי שליט הוא עדיין גיבור, גם אם לא ירה במקלע שעל הטנק ולא נלחם במחבלים מסיבות שאיש אינו יכול לשפוט.
והצעיר הזה חזר לכאן הרוס גופנית, אך בריא נפשית, ועכשיו הוא משתקם, ואנחנו צריכים להיות גאים על כך שהצלנו נפש בישראל. שליט לא אליל, ואנחנו לא עובדי אלילים. אנחנו גם לא גלבועים. אנחנו רק בני אדם, בני אנוש, אוהבים את החיים ואוהבים שהחיים איתנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם