ללא כחל ושרק

על אנשי המודיעין להציג את האמת למדינאים, ולחתור להציג אותה לציבור. גם אם המידע יעוות, הם מוכרחים לחשוף אותו כפי שהוא

עמוס גלבוע | 29/4/2013 9:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: מודיעין
ד"ר (תא"ל במיל') חיים יעבץ היה בזמנו אחד מבכירי המודיעין. יום אחד, בדיון סגור עם שר הביטחון משה דיין, הוא הציג את הנושא הסובייטי, בדגש על אפשרות התערבות צבאית סובייטית נגד ישראל. לאחר סיום ההצגה העביר דיין ליעבץ פתק נייר. הוא כתב שם שהתרשם מעומק ההצגה ומחדות הנתונים, ושהוא מסכים לגמרי עם ההערכה המסכמת כי הסיכוי להתערבות ישירה נגד ישראל נמוך מאוד. דיין לא היה ידוע כמי שמרבה לשבח, ודבריו בפתק היו חריג בולט מנוהגו הביקורתי. חיים כמובן רווה נחת. לא עוברים יומיים, ובכנס פומבי דיין אומר דברים הפוכים לגמרי: יש סכנה גדולה מהתערבות צבאית רוסית, צריכים להפנים זאת וכדומה. יעבץ נדהם אך שתק. עובר זמן, ובדיון נוסף אצל דיין הוא מנצל את ההזדמנות ושואל את דיין לפשר דבריו הפומביים. דיין חייך, הביט ביעבץ בעינו השובבה, ואמר בערך כך: בפומבי דיברתי כמו פוליטיקאי, לא כאיש מודיעין.

נזכרתי באירוע הזה, המשקף את המציאות כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות, על רקע מה שהתחולל בשבוע שעבר סביב דברי תא"ל איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, בעניין השימוש בנשק כימי בידי משטר אסד. על רקע הניסיון והידע שלי, אני רוצה להעלות ארבע נקודות עקרוניות. האחת: שאיפתם העליונה של אנשי המודיעין (לפחות כפי שמוכרת לי במדינת ישראל) היא להציג את האמת של המציאות עד כמה שניתן, ולחשוף את השקר וההונאה. הם עושים זאת ברמות שונות של ודאות. הם מייצגים את המודל הנקי ביותר, האובייקטיבי ביותר והמקצועי ביותר של תיאור המציאות והערכתה, לפי מיטב שיפוטם והמידע שבידיהם. הם יכולים לטעות, והם טועים, אך הם יודעים לתקן. הם שונים לחלוטין מהדרג הפוליטי, המנצל לצרכיו הפוליטיים את המודיעין, או מנסה להתעלם ממנו מכיוון שאינו מתאים למדיניות או בגלל שלל סיבות אחרות. המודיעין שונה מהותית מהתקשורת וגם מחלק מהאקדמיה, שלא החתירה לאמת מדריכה אותם אלא שפע של מטרות אחרות. לאיש מקהלים אלו, כמובן, אין שמץ של אחריות לדברים.

הנקודה השנייה: קיימת הקשה ישירה בין הצמרת המודיעינית לעבודת הדרג המדיני. לכן, בהופעות פומביות אנשי צמרת המודיעין צריכים כמובן להגיד את האמת כפי שהיא נאמרת "בחדר‭,"‬ אך בהסתייגות מרכזית אחת: בנושאים ייחודיים בעלי רגישות עליהם ליידע את הדרגים שמעליהם בדבר מה שהם הולכים להגיד, ולקבל את הסכמתם. הדרגים שלמעלה יכולים להסכים או לאסור. אם אסרו, אזי הדברים לא ייאמרו. אם התירו, אזי האמת המודיעינית תיאמר, ללא כחל ושרק.

הנקודה השלישית: קשה למודיעין לאטום את אוזניו לדברים של הדרג המדיני-פוליטי, שמעבד את המודיעין לצרכיו בצורה צינית, אבל קשה לו הרבה יותר לראות כיצד התקשורת מעוותת ומסלפת את דברי אנשי הצמרת שלו בהופעות שלהם בפורומים סגורים. ועדת החוץ והביטחון היא המודל לכך, אך לא רק היא. הדבר מציב דילמה חריפה לאנשי המודיעין: הם חייבים להגיד את האמת, אך הם יודעים שאמת זאת תסולף בידי המדליפים, ועוד יותר בידי מקבלי ההדלפה בתקשורת. התוצאה היא שהמודיעין יקמץ בדיווחיו.



והנקודה האחרונה: מדינת ישראל, להבדיל ממדינות אחרות במערב, תלויה במודיעין שלה. המודיעין האמריקאי, למשל, יכול לא להגיד כל הזמן את כל האמת, או להתאים עצמו למדיניות הנשיא בצורות שונות. אצלנו אין מותרות כאלו, ולא יכולות להיות. זה אחד מיסודות הכוח שלנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

צילום: דעות

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים