בימת הכנסת הדהויה
להתרחקות של הפוליטיקאים מדיון בבית המחוקקים יש סיבות, אבל ההצבעות עדיין מתקיימות שם. בעידן הרשת החברתית, מותר לטיעונים להישמע בכל מקום
לפיד טועה וצודק כאחד. הוא צודק כי בכנסת ישראל כפי שהיא נראית היום אי אפשר להציג תוכנית כלכלית מסודרת בלי לחטוף מבול של קריאות ביניים, שיש בהן תועלת מפלגתית ואישית רבה מבחינת הצועקים. מאידך גיסא, לפיד עצמו לא בא לנהל דיון מסודר אלא להיכנס בחרדים בכל הכוח, והם בטיפשותם שיחקו לידיו. המריבה הגדולה הזו משכה אליה תשומת לב אדירה, והפכה לאחד מהאירועים המדוברים בתולדות הכנסת, לשמחתו של לפיד עצמו, כך שגם לו אין על מה להתלונן. ספק אם היה לאירוע אפקט כזה אילו היה מתנהל בניחותא רבה.
נוצר מצב מוזר. הכנסת, הבמה הפוליטית החשובה ביותר, הרשות המחוקקת, הפכה לזירה של התנצחויות, מקום שאין אפשרות לקיים בו דיון כהלכתו ללא הפרעות. מי שמבקש להעביר מסרים לאומיים מוצא לו במות אחרות. אריאל שרון בישר על ההתנתקות בכנס הרצליה, בדיוק כמו שנתניהו הודיע על ההחלטה שלו להכיר במדינה פלסטינית מפורזת לצד ישראל באוניברסיטת בר אילן. עכשיו בא לפיד עם נאום "האדם העובד" במכון בתל אביב. 23 דקות בלי קריאת ביניים אחת.
לא צריך לחשוש. מיותרת ההיסטריה של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שטען כי לפיד ביזה את הכנסת והציע לו שיעביר חוקים מחוץ לבית המחוקקים. אפשר לדבר גם כאן וגם שם, לנסות לשכנע ולהעביר מסרים בכל מקום. זו הדמוקרטיה במיטבה. מאות אלפי אנשים יצאו בקיץ 2011 לרחובות ושמעו נאומים חוצבי להבות ממנהיגים צעירים, שהפכו היום לחברי כנסת. האפקט של המחאה על הפוליטיקה הישראלית היה מדהים, וגרם גם לתופעת לפיד. אף אחד לא בא להחליף את הכנסת, והכול שואפים אליה כדי להשפיע מתוכה.
הדיון הציבורי חייב להיות פתוח, נרחב, בכל מקום, בכל מכון. הפורום פחות חשוב. ראיתי שרים וחברי כנסת שהופיעו איתי בפאנלים מחוץ לכנסת, חטפו קריאות ביניים בצרורות מהקהל, והתמודדו יפה מאוד. ראיתי גם שרים שהציגו תוכניות ארוכות בכנסת, ואיש באולם המליאה לא פצה פה וצפצף. הניסיון לכפות על הפוליטיקאים להעביר מסרים במקום ובזמן מסוימים הוא פתטי בעידן של תקשורת פתוחה, הפגנות רחוב, פייסבוק וטוויטר. בסוף הכל מוכרע במקום אחד, גם אם הוא לא הכי מלבב. כולם יודעים שההצבעות מתקיימות שם. לא צריך לייבב כל כך.
ועוד הערה: ח"כ ראובן ריבלין, שהיה יו"ר הכנסת, פרסם כאן אתמול מאמר תוכחה נגד לפיד והפוליטיקאים האחרים שמחליטים לעקוף את הכנסת. נדמה לי שריבלין בעצמו יודע מדוע חל פיחות נוראי במעמדה של הכנסת. כאשר כיהן בתפקידו הוא לא הפסיק לבקר את בית הנבחרים ואת איכות חברי הכנסת, שלדבריו "לא יודעים על מה הם מצביעים." הביקורת מוצדקת בדרך כלל, ועשויה להבהיר את הסיבות לבריחה מהכנסת לבמות אחרות, שעליה מתריע ריבלין בעצמו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם