עם כל הכאב, הפיגוע היה תקיפה אקראית
הרצח של אביתר בורובסקי לא מסמל את פתיחתה של אינתיפאדה חדשה. לפעמים צריך להמשיך ולנשוך את השפתיים, עד זוב דם
המחבל מתפוח מייצג סוג אחר של תרבות פוליטית-חברתית, אם אפשר לקרוא לזה ככה. בולט שסלאם זראל לא ביצע את פיגוע הדקירה מתוך תסכול אנטי-ישראלי - למרות שהוא ודאי חדור שנאה - ואולי היה שמח להמשיך בחייו אחרי שסיים קדנציה בכלא בישראל על זריקת אבנים. שלוש שנים זה לא מעט על זריקת אבנים, גם כאשר אנחנו יודעים שאפשר להרוג באבנים.
ממה שידוע עד עכשיו, לחץ של ארגון טרור בעקבות חשיפת אחיו כמודיע של כוחות הביטחון, אילץ אותו לבצע פיגוע שלמעשה היה פיגוע התאבדות. לבוא לצומת תפוח, שבדרך כלל יש בו נוכחות רבה של עוברים ושבים ושל כוחות הביטחון, ולתקוף שם יהודי, זה בדרך כלל אומר שהמחבל לא יוצא חי. במקרה הזה, הוא גם תקף וגם חטף נשק מבורובסקי, וכל אלה שירו בו לא הצליחו לחסלו.
עם כל הכאב על רצח של בחור צעיר, הפיגוע הוא לא יותר מתקיפה ספורדית. הוא רק מדגיש את האינתיפאדה שלא מצליחה לפרוץ, למרות כל הדיבורים עליה. כל התייחסות אל האירוע כאילו החלה מתקפת טרור היא מוגזמת ומשחקת לידי אלה שמבקשים להתניע את האינתיפאדה שהפלסטינים, מה לעשות, פשוט לא רוצים בה. הסיבה שהם לא רוצים להצית עוד אינתיפאדה, ברורה. הם רואים מה קורה בעזה, הם רואים מה קורה בסוריה ובמצרים.
יחד עם זאת, גם אם הרצח הוא אירוע נקודתי, הוא לא מקרי. יש תחושה שחיי שני האחים מטול כרם הסתובבו סביב מחסומים. כוחות הביטחון הפלסטינים לכדו את המודיע של כוחות הביטחון במחסום, ואחיו, סלאם זראל, ביצע את הפיגוע במחסום.
ייתכן שיש קשר בין הידיעות על יתר שיתוף פעולה עם הפלסטינים במחסומים לבין הרצח אתמול. כואב לחשוב שפיגוע מהסוג הזה יכול היה להיגמר אחרת. פעם אחר פעם אנחנו נתקלים באירועים שחוט השערה מפריד בין הפיכתם לפיגוע אסטרטגי לבין השתלטות מהירה שגוררת ראיונות חגיגיים עם גיבורה מזדמנת כמו יעל מיצפון משדי אברהם. ולעומתה - גלעד שליט.
וכך, אם הייתה ערנות מתאימה בצומת, היו נחסכים חיים, הייתה נחסכת ההתלהמות והאלימות הנלווית. ישראל צריכה להמשיך במדיניות הפתיחה ו"השלום הכלכלי" מול הפלסטינים. מי שרוצה להמשיך בחיים משותפים עם הפלסטינים בארץ ישראל שלמה, חייב גם לדעת לפעמים לנשוך את השפתיים. עד זוב דם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם