הגידו כן ליוזמה הערבית החדשה
זו לא פריצת דרך דרמטית והסוגיות המורכבות עדיין על השולחן, אבל ישראל לא יכולה לשלול על הסף עוד הזדמנות לסיום הסכסוך
לאחר אינספור הצהרות על השמדת היישות הציונית, הופיעה הצהרה ערבית קולקטיבית על הכרה בישראל. תירוצים לאמירת "לא" הופיעו ללא סוף. מדובר בדיקטטורים, הם לא מתכוונים, אי אפשר לסמוך עליהם, הם רוצים להציף את ישראל בפליטים, ועוד ועוד. אבל ישראל של אותם ימים לא אמרה "לא" וגם לא אמרה "כן".
הרושם הוא שישראל, למעשה, דחתה את התוכנית. הרי אין אף ישראלי שפוי שחושב שאפשר לסגת לקווי67' וגם לקבל את הפנטזיה של "זכות השיבה". הרי כל כך הרבה דוברים ערביים הבהירו ש"זכות השיבה" היא הנשק המנצח לצורך חיסול ישראל - כך שצריך להאמין להם.
והיא הנותנת. משום שכאשר הם אומרים "זכות שיבה" צריך להאמין להם שהם מתכוונים לחיסול ישראל. כך צריך להתייחס אליהם ברצינות כאשר הם מגלים סימני גמישות בתוך עקרונות היסוד של היוזמה. הפעם זו גמישות בעניין הגבולות.
הנה, הם כבר מוכנים להשארת גושי ההתנחלויות במסגרת חילופי שטחים. אלה כבר לא קווי '67, אלא גבולות חדשים. פעם הייתה הטענה שהערבים אינם מוכנים לשום ויתור לפני המשא ומתן. עכשיו מתברר שגם האגדה הזאת נשברה. הנה, יש ויתור מוצהר, כלל ערבי, עוד לפני שהמשא ומתן התחיל.
זה לא אומר שהושגה פריצת דרך דרמטית. הבעיות הגדולות עדיין על השולחן: פליטים, ירושלים, סידורי ביטחון. ובעיקר, איך מונעים את הפיכת הגדה המערבית לשלוחה של רצועת עזה. זה לא קל. לא פשוט. כמעט בלתי אפשרי. אבל זה לא אומר שאסור לנסות. להיפך. חובה לנסות. ישראל, צריך לחזור ולומר, הצליחה לשגשג דווקא משום שתמיד אמרה "כן". אולי לא תמיד, אבל בדרך כלל. הערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, שקועים בבוץ משום שתמיד הם ידעו לומר רק "לא". אין צורך בחילופי תפקידים.
מכל הבעיות כולן, בעיית הפליטים היא הקשה ביותר. משום שקמפיין אדיר, של אנשי אקדמיה, עמותות שמאל, אונר"א ופעילי "מדינה אחת", טיפחו את הפנטזיה של "זכות שיבה" למרות שאין כזו זכות, למרות שעשרות מיליונים גורשו ממחוזות מולדתם באותן שנים, למרות שמדובר בחילופי אוכלוסייה ויותר יהודים מארצות ערב גורשו לישראל.
קשה למצוא גמישות בנקודה הזאת ביוזמה הערבית, אבל הנה, לאחר המפנה בעניין גושי ההתנחלויות יש בסיס לתקווה שגם בעניין השיבה יגיע המפנה. זו תהיה פריצת הדרך האמיתית. ביום שבו יבינו הערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, שאי אפשר לומר גם "שיבה" וגם שלום - אז יגיע המפנה האמיתי.
שני שרים, ציפי לבני ויעקב פרי, כבר הגיבו בחיוב על המפנה שעליו נודע אתמול. זה צעד בכיוון הנכון. עכשיו זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שצריך לומר את דברו. הוא אינו צריך לקבל את היוזמה כפי שהיא. הוא אינו אמור להסכים לכל סעיף. הוא צריך להשמיע סימן חיובי. משום שיש סיכוי שגם המהלך הזה ייכשל. אבל הכישלון יהיה הרבה יותר גדול אם האחריות לכישלון תוטל על ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם