מלכודת טורקית
ייצוא גז דרך צינור בטורקיה הוא רעיון מסוכן: אין להפקיד את ערוץ הייצוא הכי חשוב שלנו בידי ארדואן, עלינו לשתף פעולה עם קפריסין
טורקיש גם החליפה את מדי הדיילות לשמלות ארוכות עם שרוולים ארוכים וכיסוי ראש חלקי. השבוע אסרה החברה הטורקית על עובדותיה להשתמש בשפתון אדום "או בצבע מעורר אחר". לכאורה , ידיעה שולית. ישנן עוד חברות של מדינות ערביות שנוהגות כך. אולם השינוי, המגמה, הם ההופכים ידיעה זו למשמעותית.
טורקיש איירליינס איננה עוד חברה. היא משמשת כלי ממלכתי להאדרת ההשפעה הטורקית בעולם. בשנים האחרונות היא הכפילה מ-75 ל-150 את מספר יעדיה הבינלאומיים. התקנות החדשות מסמלות את הפיכתה המואצת של טורקיה למדינה אסלאמיסטית, דתית הרבה יותר. הירידה החדה במספר הנשים הנושאות בתפקידי מפתח במערכת הציבורית בטורקיה היא ביטוי חמור עוד יותר למגמה זו מאשר איסור השפתון.
יש קשר הדוק בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ. ארדואן שואף לא רק להפיכתה של טורקיה למעצמה האיסלאמית הראשונה, אלא בעיקר להיות מנהיג העולם הערבי והמוסלמי. הרטוריקה האנטיישראלית הבוטה שלו היא כלי להשגת מטרה זו. מי ששוגה באשליה כי בעקבות התנצלות ראש הממשלה נתניהו ישובו יחסינו עם טורקיה למה שהיו, אינו מבין את האסטרטגיה של ארדואן ודבוטולו, שר החוץ שלו ויועצו רב ההשפעה.
ההתנצלות טוב שנעשתה, נירמול היחסים הדיפלומטיים הוא לברכה וחשוב שיחסי המסחר יימשכו. אבל טורקיה של ארדואן לא תהיה שותפה לישראל בשום עניין אזורי חשוב, גם לא בדרך שבה היא רוצה לראות את סוריה העתידית. בני בריתה האזוריים של טורקיה הם "האחים המוסלמים" והשליטים המשתייכים אליהם או תומכים בהם, בעיקר במצרים ובקטאר. המשולש האיסלאמיסטי האזורי הוא טורקיה-מצרים-קטאר, ותנועת החמאס זוכה בתמיכתו.
חשוב להבין תהליכים אלה כדי להימנע משגיאות אסטרטגיות. כוונתי לרעיון הרווח באחרונה לייצא את הגז הישראלי דרך צינור שייבנה אל טורקיה ועל אדמתה. את הגז חייבים לייצא. כמובן, יש לשריין את הנדרש למשק הישראלי, אבל תהיה זו התאבדות כלכלית להשאיר במעמקי הים נכס הנושק כבר היום לטריליון מטרים מעוקבים של גז טבעי. שימוש מושכל וצודק במס המשמעותי שהושת עליו, עשוי לשנות את פני החברה הישראלית.
את ערוץ הייצוא החשוב ביותר של ישראל אסור להפקיד בשליטתו של ארדואן. אם יש לטורקיה עניין בצינור הזה כפי שיש היודעים לספר לנו, הרי שהוא נובע מהיכולת שתינתן לה להחזיק את ישראל באיבריה הרגישים וללחוץ כאשר תהיה בכך תועלת פוליטית למנהיגה. לו היה מתגבש כעת הסדר כולל לשאלת קפריסין היה אולי היגיון בצינור שיחבר גז קפריסאי וישראלי לטורקיה, כחלק מחבילה של התפייסות ושיתוף בין עמי האזור.
אבל ארדואן, שריכך לאחרונה את יחסו לכורדים, לא יסתכן כעת פוליטית בפשרנות בגזרה נוספת. גם לו קרה כך, ספק אם הקפריסאים היוונים ירצו להסתכן ולהפקיד את תקוותם הכלכלית האחרונה בחסדי טורקיה. קפריסין זקוקה נואשות לייצוא הגז שהתגלה במימיה. השנה יחלו בקידוחים נוספים, ואין לקפריסין מוצא ממצוקתה הכלכלית אלא בהפיכתה ליצואנית גז.
ישראל יכולה וצריכה לחבור לקפריסין בהנזלת הגז וייצואו. בשעה שאצלנו טרם הוסכם על מיקום מתקן לקליטת גז טבעי בחוף, הרי שממשלת קפריסין כבר הקצתה שטח אדמה הולם להקמת מתקן להנזלת הגז ושינועו. אין שום סיכוי שמתקן כזה, שנפיצותו עצומה, יוקם בחופי ישראל. במציאות של התחזקות האסלאם הקיצוני, בברית כלכלית עם מדינה שאינה מוסלמית ושזיקתה ושייכותה היא לאיחוד האירופי, טמון יתרון אסטרטגי לישראל.
הכותב כיהן כשר וסגן שר בממשלות ישראל, וכיום משמש כיו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם